מדינת ישראל נ' צאלח

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המשיב, במסגרתה מתבקשת אני לאפשר למשיב לצאת את מעצר הבית אליו שוחרר, לצורך עבודה.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שהייה בלתי חוקית והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

בתאריך 26/05/10 הוריתי על שחרור של המשיב בתנאים מגבילים הכוללים בין היתר מעצר בית מלא בפיקוח אנושי צמוד והדוק בעיר ראשון לציון בבית חברתו של המשיב.

ב"כ המשיב טוען כי לאור חלוף הזמן ומצבו הכלכלי של המשיב, יש לאפשר למשיב לצאת ממעצר הבית לצורך עבודה, בחנות ירקות בעיר ראשון לציון, תחת פיקוחו של מי שממילא משמש כערב לסירוגין על המשיב במקום מעצר הבית.

ב"כ המבקשת מתנגדת לבקשה וטוענת כי העתרות לבקשה כמוה כמתן הכשר להמשך ביצוע העבירה בתחומי מדינת ישראל.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, אני מוצאת לדחות את הבקשה על הסף.

פסיקה ענפה של בית המשפט העליון, דנה בשאלה האם יש לאפשר בענינם של שוהים בלתי חוקיים, חלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל.

כאשר בבסיס השאלה עמדה הבעייתיות לפיה יש בכך כדי להנציח את שהייתו הבלתי חוקית של הנאשם בתחומי מדינת ישראל.

ההלכה שגובשה בסופו של דבר הייתה כי חלופת מעצר בישראל במקרים המתאימים, גם אם לא יהיו רבים, אינה בלתי אפשרית מכל וכל, כאשר מדובר שטחים השוהה שלא כדין בתחומי המדינה.

אכן על פניו נראה הדבר קשה כיון שכביכול ניתנת גושפנקה לשהות הבלתי חוקית, אך מנגד נקבע כי מדובר בחלופת מעצר ואין נפקא מינה אם יושב הנאשם בבית המעצר בתחומי מדינת ישראל או במעצר בית בתנאים מגבילים בתחומי מדינת ישראל.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי גם במקרים כאלה, בהם מאושרת חלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל, הרי שעל התיק העיקרי להקבע בהתאם, כדי שהדיסוננס בנקודה זו לא יתמשך.

מהאמור ומהרציונל העומד בבסיס האפשרות לשחרר למעצר בית מלא, בתחומי מדינת ישראל, ניתן ללמוד באופן ברור וחד משמעי כי אין מקום לאפשר יציאה לעבודה בתחומי מדינת ישראל.

הדבר בבירור מהווה גושפנקה ומתן היתר שיש בו כדי להנציח את המשך ביצוע העבירה ואף ללוותה בביצוע עבירה נוספת בדמות העסקת שוהה בלתי חוקי.

בית המשפט לא יתן ידו ואישורו לביצוע עבירה שכזו, וגם נסיונו של הסנגור לטעון כי המשיב לא יקבל משכורת נועד לכשלון, שהרי גורר הוא ביצוע עבירות נוספות לרבות על חוקי המס במדינת ישראל.

מאליו ברור כי בנסיבות המקרה שבפני יש למשיב אינטרס ברור להאריך את המשכות ההליכים בעניינו, שכן כל אימת שההליך מתמשך יש לו אישור לשהות בתחומי מדינת ישראל. בקשתו לאפשר לו אף לצאת לעבודה, מעידה על רצונו לקבע מעמדו מבחינה עובדתית ובניגוד לחוק. ברי כי ההעתרות לה תביא להמשכות ההליכים מיוזמתו של המשיב אשר למעשה, על דרך ביצוע העבירות, משיג הלכה למעשה את רצונו לשהות בתחומי מדינת ישראל ולעבוד בה שלא כדין, והאבסורד ברור על פניו.

סוף דבר- שבית המשפט לא יתן גושפנקה ורשות לביצוע עבירות נוספות אשר בהכרח יבוצעו שעה שתתאפשר יציאתו של המשיב לעבודה.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

כל התנאים שנקבעו בעניינו של המשיב יעמדו בעינם.