מדינת ישראל נ' צ'צ'שוילי דוד

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

הנאשם מואשם בכך שבתאריך 22.4.13 בשעה 12:18 נהג במונית מס' 9676325 בשד' בנימין 58 בנתניה בניגוד לתנאי רישיון הקו שנמסר לו מאת משרד התחבורה בניגוד לסעיף 14ח(א) לפקודת התעבורה ולא ציית לאות התקדם וסע מהמקום שנתן לו שוטר במדים בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה.

מטעם התביעה העידו שני עדי תביעה, שוטר ופקח עירוני, והוגשו מסמכים שרשמו. מהעדויות שמסרו עולה כי הנאשם העמיד את המונית שלא בתחנת מוצא ,במקום שאינו מוכרז כתחנת מוניות והנאשם המתין לנוסעים. השוטר הורה לנאשם לעזוב את המקום והנאשם אכן נסע מהמקום, אך ביצע פניית פרסה ושב וחנה באותו מקום. השוטר ציין בדו"ח כי מותר לנאשם על פי רישיון הקו לנסוע לאורך שד' בנימין בנתניה אך אינו רשאי להחנות במקום ולהמתין לאסוף נוסעים.

השוטר רשם את תגובת הנאשם : " למה אני יכול להמתין כאן? ממתין לנוסעים אבל כיבדתי אותך. זזתי מהמקום וזהו. חזרתי כי אין לאן לנסוע, מה זה מפריע לך? "

הנאשם העיד להגנתו וטען כי במקום עמידת המונית אין איסור חנייה. הוא רשאי לעמוד בכל מקום בנתניה בתנאי שהחניה מותרת באותו מקום. לטענתו חנה משום שרצה ללכת לקניון להתפנות. הנאשם הכחיש את התגובה שרשם השוטר מפיו. הנאשם הסכים כי במקום חנייתו לא קיימת תחנת מוניות.

לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים לא שוכנעתי מעבר לספק סביר בביצוע העבירה של הפעלת מונית שלא בהתאם לתנאי רישיון על ידי הנאשם, מנימוקים כדלקמן :

התביעה לא עמדה בהוכחת ביצוע העבירה של הפעלת מונית שלא בהתאם לתנאי רישיון קו הואיל ולא הציגה כראיה את תנאי הרישיון. משלא הוצגו תנאי הרישיון לא הוכח מעבר לספק סביר אילו תנאים הופרו.

יחד עם זאת, הנאשם הודה בכך שבמקום בו העמיד את המונית אין תחנת מוניות מאושרת.

על פי הוראות תקנה 76 לתקנות התעבורה רשאי נהג מונית לעצור רק לצורך איסוף נוסעים אקראיים במסלול נסיעתו בקו או לצורך הורדת נוסעים. נהג מונית אינו רשאי לפתוח "תחנת מוניות" במקום שאינו מאושר כתחנת מוניות לפי תנאי רישיון הקו.

" יודגש כי תקנה 76 אינה מאשרת ומאפשרת עצירת מונית במקום בו נהג מונית ממתין לנוסעים פוטנציאליים, כאשר במקביל "בתחנה" מצוי סדרן הממלא המוניות בצורה מסודרת " (עפ"ת(מרכז)17492-03-09 מוניות אילון רמלה בע"מ נ' מ.י.).

דהיינו, אסורה הקמת תחנת מוניות במקום שלא אושר ברישיון הקו כתחנת מוניות, תחנת מוצא, תחנת ביניים או תחנת יעד.

גם בהנחה שעל פי תנאי רישיון הקו של המונית לא קיימת תחנת מוניות מוכרזת בשד' בנימין 58 בנתניה, לא הוכיחה התביעה מעבר לספק כי הנאשם העמיד את המונית במקום זה על מנת להמתין לנוסעים ושבכך יצר במקום תחנת מוניות נוספת שלא לפי תנאי הרישיון.

לא הוכח משך זמן עמידתו של הנאשם, לא הוכח כי בקרבת המונית או בתוכה היו נוסעים, לא הוכח כי נראו נוסעים עולים או יורדים מו המונית, לא הוכח כי הנאשם ממתין לכך שנוסעים ימלאו את המונית, לא נמצא במקום סדרן ולא הוכח כי עמדו במקום מוניות נוספות בהמתנה לנוסעים.

לכן, לא ניתן לומר כי הנאשם הפעיל תחנת מוניות במקום אסור לפי תנאי הרישיון.

אמנם איני נותנת אמון בטענת הנאשם כי עצר במקום על מנת להתפנות בקניון המרוחק ממקום עמידתו מרחק של 150-200 מ', אך מנגד, לא די בלבד בתגובתו של הנאשם לשוטר כי הוא ממתין לנוסעים, אמירה שהוכחשה על ידו בעדותו, כדי לגבש את יסודות ביצוע העבירה.

השוטר רשם בדו"ח כי מוניות שעומדות במקום מפריעות לשכנים ומתקבלות תלונות רבות על כך, אלא שדברי השוטר אינם מתייחסים למקרה הקונקרטי , לא ברור מאמירה זו האם השוטר היה עד ראיה לכך שמוניות עומדות במקום, לאיזה אירוע ולאיזה תאריך מתייחסת התרשומת. יתכן אף שאמירה זו הינה עדות מפי השמועה.

אין מחלוקת כי במקום בו העמידה הנאשם את המונית אין תמרור האוסר או מגביל את החניה ועל כן רשאי היה הנאשם להמשיך ולעמוד במקום. בנסיבות אלה, מצאתי כי אין מקום להרשיעו בעבירה של אי ציות לאות של שוטר שהורה לו לעזוב את המקום.

נוכח כל האמור לעיל אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

זכות ערעור כחוק.