מדינת ישראל נ' פתאלי(עציר) ואח'

החלטה

1.נגד המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") הוגש לבית משפט זה כתב אישום בת"פ 22970-05-14, המייחס לו, יחד עם נאשם נוסף (להלן: "מוחמד"), את העבירות הבאות:

עסקה אחרת בסם מסוכן- עבירה לפי סעיפים 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973 (להלן "הפקודה").

החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד- עבירה לפי סעיפים 7(א) + (ג) רישא לפקודה.

ניסיון לסחר בסם מסוכן- עבירה לפי סעיפים 13 + 19א לפקודה + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

הסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע- עבירה לפני סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961.

2.בתמצית, על פי כתב האישום נטען כי ביום 22.4.14, סיכם המשיב עם אחר שזהותו אינה ידועה, כי ימכור לו כ- 8 ק"ג סם מסוכן תמורת כ- 120,000 ₪, אותם ימסור לו למחרת היום.

בהתאם לכך, ביום 23.4.14, סמוך לשעה 16:30, הגיע המשיב ברכב מסוג הונדה (להלן: "ההונדה") אל חצר ביתו של מוחמד. מוחמד עלה להונדה והשניים נסעו מהמקום אל מוסך הגליל שבעראבה. בהגיעם למקום נכנסו השניים לשטח המוסך ובחלוף זמן קצר יצאו מהמקום בהונדה בחזרה אל ביתו של מוחמד, אשר ירד מההונדה ונכנס לחצר ביתו. המשיב עזב את המקום וכעבור כרבע שעה עצר את ההונדה בצד הדרך סמוך לצומת חנא, שם המתין לבואו של מוחמד. סמוך לשעה 17:40, הגיע מוחמד לצומת כשהוא נוהג ברכבו מסוג מזדה (להלן: "המזדה"), כאשר בתא המטען מוסלקות 38 חבילות המכילות כ- 7.5 ק"ג סם מסוכן מסוג חשיש (להלן: "הסם"), ונעצר בסמוך להונדה. זאת עשו המשיב ומוחמד בהתאם לסיכום לפיו הסם יובל ליעדו במכוניתו של מוחמד- המזדה, ואילו המשיב ייסע מרחק מה לפניו בהונדה, במטרה להתריע על מכשולים ונוכחות משטרתית בדרך.

לאחר שנעצר מוחמד בצומת חנא, העביר המשיב למוחמד כסף, סיגריות ומצית והשניים המשיכו בנסיעה לתחנת דלק סמוכה. בתחנת הדלק תידלקו השניים את מכוניותיהם. לאחר שסיים מוחמד את התדלוק, המתין למשיב ביציאה מתחנת הדלק וכאשר סיים המשיב לתדלק, חלף על פני המזדה והחל נוסע לפניה, בהתאם לסיכום המוקדם. המשיב ומוחמד נסעו זה אחר זה מתחנת הדלק במשך כחצי שעה לכיוון עפולה, עד אשר נעצרו ע"י כוחות המשטרה.

3.עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרם של המשיב ומוחמד עד תום ההליכים. לטענת המבקשת, קיימות ראיות לכאורה טובות להוכחת המיוחס לשניהם בכתב האישום, הכוללות בין היתר את מעצרו של מוחמד כשהסם בתא המטען של המזדה בה נהג, מעצרו של המשיב בסמוך למקום מעצרו של מוחמד בעודו נוהג ברכב אחר, דוחות עיקוב של שוטרים, האזנות סתר, חוות דעת לעניין הסם, דוחות שוטרים, צילומי מצלמות אבטחה ועוד.

4.בדיון לפניי הסכים ב"כ של מוחמד למעצרו עד תום ההליכים, תוך שמירה על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר. מנגד, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, כאשר לטענתו עוצמת הראיות בתיק הינה חלשה, נסמכת כולה על ראיות נסיבתיות ומצדיקה את שחרורו של המשיב בחלופת מעצר. הוסיף כי לכל הפחות, יש לשלוח את המשיב לשם קבלת תסקיר מעצר שירות המבחן בעניינו.

דיון והכרעה

5.לאחר שבחנתי את חומר הראיות, ואת טענות באי כוח הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי דינה של הבקשה להתקבל. להלן נימוקיי;

ראיות לכאורה:

בהתאם להוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") על בית המשפט לבחון, טרם החלטתו על מעצר הנאשם עד תום ההליכים, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו במיוחס לו בכתב האישום. בשלב זה בוחן בית המשפט האם יש בכוחו של חומר הראיות הגולמי המצוי בידי המבקשת להצביע על סיכוי סביר להרשעה [ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2)133; בש"פ 748/10 איסקוב נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו])]. המשקל שצריך להינתן לכל ראיה ייקבע על ידי הערכאה הדיונית בשלב בירור אשמתו של הנאשם כך שבית המשפט הבוחן את דבר קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים אינו נדרש לשאלות כגון מהימנות העדים ולסתירות כאלה ואחרות, ככל שהן עולות מן העדויות שנגבו. רק מקום בו מוצא בית המשפט כי מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר לעתים להוביל למסקנה כי בשל חולשת הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר מאחורי סורג ובריח או שיש מקום להורות על חלופת מעצר [ראו: בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו],].

כאמור, אין בין הצדדים מחלוקת כי הסם במשקל של כ-7.5 ק"ג נתפס ברשותו של מוחמד. כן לא העלה ב"כ המשיב טענות אודות השתלשלות העניינים המתוארת מיום 23.4.14, ככל שזו נוגעת למפגשים שאירעו בין המשיב ומוחמד באותו יום. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אם כן רק לעוצמת הראיות לכאורה, אשר קושרות את המשיב לסם שנתפס.

עיון בחומר החקירה אשר בידי המבקשת, מלמד כי עיקר הראיות לכאורה כנגד המשיב נסמכות על שיחות טלפון מוקלטות שניהל המשיב עם האחר, אשר הוקלטו במסגרת האזנת סתר וכן על אותה התנהלות משותפת של המשיב עם מוחמד, טרם זה נתפס כשהסם ברשותו.

אשר לזיהוי קולו של המשיב בהאזנות הסתר, הרי מחומר החקירה עולה כי מכשיר הפלאפון של המשיב, עליו נערכה האזנת הסתר, נתפס ברכב ההונדה של המשיב עת נעצר (ראו לעניין זה לדוג' העתק חידוש היתר האזנת סתר על הפלאפון של המשיב שניתן ביום 10.4.14 ע"י כב' סגן הנשיא כתילי והשוו עם מסמך תפיסת מוצגים של רס"מ מיאודובסקי המסומן ר', וכן דו"ח פעולה של ליאור שפירא המסומן ק'). מכל מקום ב"כ המשיב לא העלה לפניי כל טענה לפיה הקול הנשמע במסגרת האזנות הסתר אשר, תורגם לתמלולים הנמצאים בתיק החקירה, אינו שייך כלל למשיב.

אשר להאזנות הסתר, הפנה ב"כ המבקשת בעיקר לשיחה מס' 140 אותה ניהל המשיב עם אחר שזהותו אינה ידועה ביום 22.4.14. עיון בתמלול השיחה מלמד כי בין השניים מתנהלת שיחה במסגרתה מבקש האחר לקנות דבר מה מהמשיב. בין היתר, נאמרים במהלך השיחה הדברים הבאים: