מדינת ישראל נ' פרץ(עציר)

פסק דין

נגד המערער בבית משפט קמא, בפני כב' השופט מ. דרורי, הוגש כתב אישום בעבירות של נהיגה בשכרות בשל היותו תחת השפעת סמים עובר לנהיגה, בנהיגה בזמן פסילה, כל זאת ביום 12.11.08 בחוצות העיר חולון.

בנוסף, הואשם בנהיגה ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה, בהינתן שרישיון הנהיגה שלו פג תוקפו בשנת 1988.

ללא ספק, עבירות הנהיגה בשכרות והנהיגה בפסילה לפי סעיפים 62 (3) ו-67 לפקודת התעבורה, הינן מן העבירות החמורות שבעבירות התעבורה וחומרתן הינה כשל הסיכון שיש בהן לציבור עוברי הדרך, לרבות הנהגים עצמם, כמו הנאשם, הן בשל כך שמדובר בעבירות של מחשבה פלילית, להבדיל מיתר עבירות התעבורה, והן בשל כך שיש בהן היבט מפורש של זלזול בשלטון החוק ובהחלטות בתי משפט.

מדובר במי שאין זו הפעם הראשונה שנוהג שאין לו רישיון נהיגה, וזאת ניתן ללמוד מגיליון הרשעותיו התעבורתי. מדובר במי שאף במישור הפלילי איננו מושך ידיו לביצוע העבירות, בעיקר עבירות סמים שונות, הן לפי סעיף 7 א' + ג' לפקודת הסמים [נוסח חדש] התשל"ג – 1973, על פי הרישא ועפ"י הסיפא לאותו סעיף.

המערער, בבית משפט קמא, הודה במעשים שיוחסו לו והורשע עפ"י הודאתו.

בימ"ש קמא, בגזר הדין שאיננו מפרט מאוד את הנימוקים, גזר את דינו, בנוסף לעונש פסילה בפועל, לעונש מאסר של שבעה חודשים, מתוכם שני חודשים בריצוי מצטבר לעונש מאסר, אותו מרצה המערער עתה, וחמישה חודשים בחופף.

הערעור של המדינה בפניי הוא בעיקר על תקופת עונש המאסר בפועל שגזר בית משפט קמא על המערער בכלל, ועל התקופה אותה חפף לעונש המאסר שהמערער מרצה עתה בפרט.

בית משפט קמא גזר דינו של המערער בשקלו לזכותו את העובדה שבתאריך 18.10.09, במסגרת הליכים פליליים, נידון ל-57 חודשי מאסר, לאחר שקיבל תסקיר קצין מבחן בעניינו, אשר הצביע על כך שמדובר במערער שאיננו לוקח אחריות של ממש על מעשיו, שלאורך שנים ניהל אורח חיים שלילי, אך מנגד, במסגרת המאסר אותו הוא מרצה, הוא עובד במפעל, שומר על ניקיון מסמים, מתפקד כאחראי על שמונים עובדים, וכן שנסיבותיו המשפחתיות אינן קלות.

המדינה סבורה שעפ"י הפסיקה הנוהגת ועפ"י חומרת העבירות, העונש שהטיל בית משפט קמא הוא עונש קל מדי בהיבט המאסר בפועל, שהוטל במצטבר, ואני מסכים עם גישה זו.

יש אמנם לזכור, שמדובר בעבירות שנעברו טרם עבר את העבירות וטרם נגזר דינו בבית המשפט המחוזי בת"א ל-57 חודשי מאסר בפועל, שבנסיבות שבהן המערער הודה בבית משפט לתעבורה בוודאי לו ידע על ההליכים הללו, יכול היה לצרף אותם לגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

הנני גם זוכר שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם משיבים בנסיבות כאלה, וכי עולה מתסקיר שירות המבחן שתפקודו של המערער בבית הסוהר הינו תפקוד שמצביע על סיכוי מה שעם צאתו מבית הסוהר ינהג בדרך הישר.

למרות כל אלה, חומרת העבירות, חומרת ההתנהגות של המערער שכאמור, אין לו רישיון נהיגה, פסול ובעיקר תחת השפעת סמים נוהג בחוצותיה של עיר, מחייבות הטלת עונש מרתיע יותר מזה שהוטל ע"י בית משפט קמא.

הנני אפוא משנה את עונש המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא ורק אותו מבין רכיבי גזר הדין, אטיל על המערער שנה מאסר בפועל, מתוכם, כפי שקבע בית משפט קמא, חמישה חודשים בחופף ושבעה במצטבר.

ניתנה והודעה היום כ"ב ניסן תשע"א, 26/04/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: