מדינת ישראל נ' פרץ(עציר)

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (להלן: "בית משפט השלום"), אשר ניתנה ביום 7.2.11 על ידי כבוד השופט מוחמד מסארווה בתיק מ"ת 6973-01-11.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירות של התפרצות למגורים/בית תפילה לבצע עבירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), עבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק וכן עבירה של גניבה, בניגוד לסעיף 384 לחוק.

בכתב האישום נטען, כי בין התאריכים 10.9.10 ל- 12.9.10, התפרץ המשיב לבית הכנסת, באופן שעקר את סוגר החלון המרכזי ממקומו, הזיז את חלונות ההזזה ממקומם ונכנס לתוך בית הכנסת. עודן נטען, כי בנסיבות אלה, הזיק המשיב לרכוש באופן שפרץ את קופת הצדקה בבית הכנסת, גנב מתוכה 9 ₪ ויצא מבית הכנסת.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ביום 5.1.11 התקיים דיון ובימ"ש השלום דחה מתן ההחלטה בבקשה למעצר, ליום 10.1.11.

ביום 10.1.11 קבע בימ"ש השלום (כב' השופט מסארווה), כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך הורה לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר אודות המשיב תוך בחינת חלופות מעצר שיוצעו.

על החלטה זו, הגיש המשיב ערר לבימ"ש זה וביום 20.1.11 קבעתי בעמ"ת 20713-01-11 כי :

"צדק בית משפט השלום כאשר הורה על הגשת תסקיר מעצר לשם בחינת התאמת החלופה שתוצע והאם יש בה כדי לצמצם את המסוכנות הנשקפת מהעורר לציבור ולרכושו. כבר נפסק כי במקרים מסויימים ראוי שבית המשפט יסתייע בחוות דעת מקצועית של שרות המבחן כי תסקיר מעצר משמש כלי עזר אפקטיבי בנסיבות דומות לנסיבות של העורר, לרבות עברו ונסיבות העבירה בה הוא מואשם והמסוכנות הנשקפת ממנו והדרך לצמצומה – ראו בש"פ 2763/05 מזגרונקר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.3.05) ובש"פ 6470/10 ליהם נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 8.9.10)".

ביום 7.2.11 התקבל תסקיר שירות המבחן בבימ"ש השלום. קצינת המבחן סקרה נסיבותיו האישיות של המשיב, בחנה את חלופות המעצר המוצעות ובסופו של יום סברה כי העדר המוטיבציה הטיפולית והבעייתיות בחלופת המעצר המוצעת, כאשר המשיב משתמש בסמים, גורמים שהופכים את החשש להישנות המעשים ומקשים עד מאוד היכולת לשמור על קיום תנאי מעצר בית כאשר נתון המשיב תחת השפעת סמים. עוד ציינה קצינת המבחן, כי גם אם החלופות המוצעות, ראויות הן, אולם בשל העובדה שהן מגוננות על המשיב, סבורה היא שאינן מסוגלות להציב לו גבולות וגם תנאי הדיור בביתה של מעיין בעיתיים מאוד, בשל צפיפות הדיור והנתונים הנוספים שפורטו ועקב זאת שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב למעצר בית.

לאחר קבלת התסקיר, החליט בימ"ש השלום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בית מלא בביתה של גב' מעיין אילון בקרית אתא ובפיקוחן של גב' מעיין אילון וגב' שונטל איטח, חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪ והמפקחות נדרשו לחתום על ערבות צד ג' על סך 5,000 ₪.

על החלטה זו מופנה הערר שבפניי.

לדעת ב"כ העוררת יש לקבל את הערר ולעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לטענתו, אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ולהבטיח את שלום הציבור ורכושו. עוד טען, כי בימ"ש השלום התעלם מתוכנו השלילי של תסקיר שירות המבחן והחליט לא לאמץ המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב למעצר בית. בנוסף טען, כי בימ"ש השלום לא נתן משקל ראוי לעברו הפלילי העשיר של המשיב ולא התייחס לנסיבות החמורות של כתב האישום. ב"כ העוררת הפנה לפסיקה שלפיה רק במקרים חריגים יסטה בית משפט מהמלצת שירות מבחן כשמדובר בתסקיר שלילי.

הסנגורית ביקשה שלא להתערב בהחלטת בימ"ש השלום, ולדחות את הערר. לדעתה, החלטת בימ"ש השלום לשחרר את המשיב לחלופה, החלטה נכונה היא והולמת את הנסיבות. לטענתה, בימ"ש השלום שמע את הצדדים, עיין בתסקיר, חקר את המפקחות והחליט שהן ראויות וזאת לאחר שעשה את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של המשיב וכן התייחס לכך כי המדובר בראיות נסיבתיות. הסניגורית ציינה כי התיק העיקרי קבוע לאמצע החודש הבא כך שמעצר הבית לא יהיה ממושך. עוד ציינה כי חלופת המעצר לא נשללה באופן גורף ע"י שרות המבחן כך שהתסקיר בחלקו אינו שלילי לחלוטין. לדעתה, בימ"ש ושירות המבחן התרשמו מהמפקחים. באשר לעברו הפלילי של המשיב, ציינה כי המדובר בעבירות רכוש שבוצעה בשנת 2003 ועבירה אחרת משנת 2008 כאשר בשנים האחרונות לא היה מעורב בפלילים.

לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש השלום, בתסקיר שירות המבחן, בכתב האישום, בחומר הראיות, בעברו של המשיב ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר.

לא אחת קבע בית המשפט העליון, כי בית משפט אינו מחוייב לאמץ מסקנתו של שירות המבחן, כי הרי התסקיר מהווה רק כלי עזר סטאטוטורי לגיבוש ההחלטה של ביהמ"ש, אך נדרשים טעמים נכבדים על מנת לסטות מהמלצות שליליות הקבועות בתסקיר. (ראו לעניין זה בש"פ 3286/07 מ"י נגד עמר (ניתנה ביום 16.4.07), בש"פ 3386/07 מ"י נגד אשד (ניתנה ביום 18.4.07 בש"פ 4260/10 מ"י נגד דעיף (ניתנה ביום6.6.10 ובש"פ 193/11 זדירן נגד מ"י (ניתנה ביום 16.1.11). עוד נקבע כי במידה ועורך התסקיר, שהינו איש מקצוע שעל פי מומחיותו ויכולתו לבחון התנהגותו של הנאשם, אינו סבור כי יש בחלופת המעצר כדי לספק מענה למסוכנותו של נאשם, יש ליתן לעמדה זו משקל ממש. (ראו לעניין זה בש"פ 3161/10 מ"י נגד חיים מהרבנד (ניתנה ביום 2.5.10) ובש"פ 9537/09 גדבאן נגד מ"י (ניתן ביום 1.12.09), והסטיה מממנה מחייבת הנמקה.

בענייננו, עברו הפלילי של המשיב, כולל 34 הרשעות שרובן עבירות רכוש ובגינן ריצה בעבר עונשי מאסר ארוכים וכן לחובתו מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל עליו בתיק 8393-11-08 (שלום חדרה) שהינו בר הפעלה.

זאת ועוד, שירות המבחן ציין, כי בשיחה עם המשיב עולה כי הוא צורך סמים בתדירות יומית ולא הביע רצון להפסיק שימוש או להיות במסגרת טיפולית לגמילה.

עוד ציין שירות המבחן, כי העדר המוטיבציה הטיפולית מהשימוש בסם וצריכתו, הבעייתיות שבחלופת המעצר מעצמים את החשש להישנות המעשים ויוצרים קושי רב לשמור על גבולות מעצר הבית ובעיקר כאשר נתון המשיב תחת השפעת סמים.

לכן, יש בעברו הפלילי וצריכת הסמים כדי להעצים את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, לציבור כולו ולרכושו ומכאן החובה לדקדק בקביעת חלופת המעצר ולהחמיר את הדרישות בקביעתה.