מדינת ישראל נ' פרץ(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון חבלה או פציעה שהעבריין מזויין- לפי סעיף 334 ו-335 (א)(1), איומים- עבירה לפי סעיף 192, תקיפת סתם- עבירה לפי סעיף 379, תקיפה הגורמת חבלה של ממש- עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז 1977.

מעובדות כתב האישום עולה, כי עת שהו הנאשם והמתלונן באולם שמחות בתאריך 20/09/10 ניגש הנאשם למתלונן, לקח בידו סכין וניסה לפצוע באמצעותו את המתלונן אך המתלונן הצליח להדוף את ידו של הנאשם וכן באותו המעמד איים הנאשם על המתלונן. עוד נטען, כי בתוך כך תקף הנאשם את המתלונן בכך שחבט בו במכות אגרוף ולאחר ששוחח הנאשם עם אדם אחר שוב קם מכיסאו ותקף את המתלונן פעם נוספת. עוד נטען בכתב האישום כי בסמוך לאחר מכן, משיצא המתלונן מאולם השמחות רץ הנאשם אחריו חבט בו וסטר לו על פניו, כך שנגרמו למתלונן חבלות.

במהלך הדיון הוצג לי חומר חקירה. בא כוח המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה בהתייחס לחלק השני של האירוע שהתרחש מחוץ לאולם ומסכים כי די בכך לעניין הראיות לכאורה, אולם טוען כי אין ראיות לכאורה לאירוע שהתרחש בתוך האולם וכי יש בכך משום כרסום בראיות. עוד טוען בא כוח המשיב, כי המשיב היה בגילופין בזמן האירוע וכי המתלונן אינו מתלונן תמים. על כן מציע בא כוח המשיב לשחרר את המשיב לחלופת מעצר תוך שהוא מציין כי גם הפגיעה שנפגע המתלונן הינה "חבורה שטחית".

בא כוח המבקשת טוענת, כי מדובר באירוע אחד עם רצף של התרחשויות, כי עדות המתלונן אמינה, וכן מתייחסת לעברו הפלילי של המשיב, שלחובתו, כפי הנטען- 23 הרשעות שהאחרונה מביניהם היא מינואר 2010 בגין תקיפת שוטר ואיומים. כן נטען כי תלוי ועומד מעל ראשו של המשיב מאסר על תנאי לחודשיים ולכן נשקפת ממנו מסוכנות ברף גבוה והיכולת לתת בו אמון מוגבלת.

בהתייחס לחלופה טענה בא כוח המבקשת, כי אחד הערבים שהוצע הינו בחור צעיר בן 26 שאין בינו לבין המשיב היכרות מספקת.

ב"כ המשיב, בהתייחס לערבים ציין, כי הערב בן ה-26 אינו הערב העיקרי וכן ציין כי המשיב עצמו היה במעצרי בית ומעולם לא הפר אותם.

משמסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, גם אם טוען לכרסום, ומשקיימת עילת מעצר של מסוכנות נוכח העבירות המיוחסות למשיב ועברו הפלילי, עדיין חובה על בית המשפט לשקול האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המשיב- פחותה.

לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות נוכח התנהגות המשיב ועברו.

למשיב עבר פלילי אולם כפי שצויין, נגזר על המשיב מאסר בפועל של שישה חודשים בשנת 1998 כאשר לטענת בא כוחו ריצה מאסר זה בדרך של עבודות שירות. העבירות בגינן הושת על המשיב עונש מאסר על תנאי הינן עבירות של תקיפת שוטר ועבירת איומים.

הוצגה בפני חלופת מעצר הכוללת את בת הזוג של המשיב מזה שנה. יצוין כי הצדדים מכירים מזה שנה, כטענתה של הערבה ואולם הם אינם מתגוררים יחד למעט בסופי שבוע, ולכן, על אף שהשתכנעתי מנכונותה של הערבה לסייע, עולה בי ספק אם נוכח היכרותם הקצרה של הצדדים, אכן תוכל הערבה המוצעת להוות גורם מפקח מספק. גם בהתייחס לערב הנוסף המוצע, נוכח גילו הצעיר וחוסר בהירות בדבר היכרותו עם המשיב ועומק היכרותו עם המשיב, קיים ספק בדבר אפשרותו להוות גורם מפקח.

בנסיבות אלה, אני סבורה, כי טרם תינתן החלטה סופית בעניינו של המשיב, נוכח עברו הפלילי הכולל גם עבירות אלימות ולאור הספק בהתייחס לחלופה המוצעת, כפי המצוין לעיל, יש לקבל תסקיר שירות מבחן, אשר יתייחס לנסיבות של המשיב, יבחן את החלופות שהוצגו בפני בדיון וכן כל חלופה אחרת שתוצג בפניו, וימליץ, ככל שיש בידו לעשות כן, על תנאים מיוחדים לשחרורו.

על כן, אני קובעת להמשך דיון ליום 20/10/10 שעה 10:00 בפני, אולם 57 קומה 5.

שירות המבחן מתבקש ליתן תסקירו עד המועד האמור.

המזכירות וכן בא כוח המשיב ישלחו עותק ההחלטה לשירות המבחן.

המשיב ישהה במעצר עד להחלטה אחרת ויובא לדיון באמצעות שב"ס.

זכות ערר כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"א, 04/10/2010 במעמד הנוכחים.

עירית קויפמן, שופטת