מדינת ישראל נ' פרץ(עציר) ואח'

החלטה (בעניינו של משיב 1)

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הצתה, עבירה לפי סעיף 448(א) רישא + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

עפ"י עובדות כתב האישום, אוהד הלוי, הוא המתלונן, הינו בעליו של רכב מיצובישי לנסר אשר היה בבעלותו של המשיב 1 בעבר, הועבר למשיב 2 אשר מכר אותו למתלונן בחודש יוני 2010. מכירת הרכב נעשתה באמצעות זכ"ד, אך שינוי הבעלות לא בוצע.

כשבועיים עובר ליום 24/10/10, היה הרכב מעורב בתאונת פגע וברח ומשכך, פנה בוחן תנועה המטפל בחקירת התאונה אל המשיב 1 וזימנו לחקירה.

המשיב 1 התרגז על קשירת שמו לתאונה, פנה למשיב 2 ויחדיו איתרו את כתובתו של המתלונן.

ביום 24/10/10 בסמוך לשעה 23:00 אסף המשיב 2 ברכבו את המשיב 1 ומעורב נוסף, והשלושה נסעו אל עבר ביתו של המתלונן באלעד.

כשהגיעו השלושה לבית המתלונן איתרו את הרכב בחניית הבית ואז גמלה בליבו של המשיב 1 ההחלטה לנקום במתלונן על קשירת שמו למעשים, המשיב 1 אמר למשיב 2 ולאחר כי בכוונתו להצית את הרכב וביקש מהמשיב 2 מיכל בו יוכל למלא דלק.

המשיב 2 הפנה את תשומת לבו של המשיב 1 למיכל שמן מנוע שהיה מונח בתא המטען של רכבו והשלושה נסעו אל תחנת דלק בראש העין, שם מילאו דלק במיכל, חזרו לרכבו של המשיב 2 ושמו פעמיהם אל ביתו של המתלונן.

כשהגיעו אל בית המתלונן, ירדו המשיב 1 והאחר מן הרכב אשר היה נהוג על ידי המשיב 2, ניגשו אל הרכב, המשיב 1 נטל אבן שהיתה מונחת בסמוך לרכב ושבר באמצעותה את חלון הנהג בעוד האחר פירק את לוחיות הרישוי מהרכב ווידא כי איש לא מבחין במעשיהם.

המשיב 1 פתח את דלת הנהג, התיישב במושב הנהג ושפך את הדלק מתוך המיכל לפנים הרכב ובאמצעות מצית הדליק אש והצית את הרכב הספוג בדלק.

האש אחזה אף במשיב 1, אשר נמלט מן הרכב הבוער אל רכבו של המשיב 2 והמשיב 2 הסיע את השלושה ברכבו אל בית החולים איכילוב.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.עפ"י המפורט בבקשה, למשיב 1 עבר פלילי מכביד, חובק 4 הרשעות קודמות בעבירות סמים, הסגת גבול, העלבת עובד ציבור, העדרות מן השירות, תיגרה ועבירות רכוש.

ביום 14/11/10 הסכים ב"כ המשיב 1 לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ועתר להזמנת תסקיר משירות המבחן.

תסקיר שהוגש ביום 1/12/10 תיאר את המשיב, שהינו בן 23 שנים, כבחור צעיר אשר מגיל צעיר לא סופקו צרכיו הרגשיים ולאורך השנים התקשה להשתלב במסגרות וניהל אורח חיים שולי ובלתי יציב, במקביל לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.

שירותה מבחן התרשם כי המשיב אינו מודע למצבו, קיים קושי בהתגוננות ביקורתית עם מצבו ובמהלך השנים לא נענה לאפשרויות טיפול שהוצעו לו.

המשיב עצמו דיווח כי בהיותו בן 20, על רקע התדרדרות במצבו, החל לצרוך סמים מסוג קוקאין, צרך אלכוהול ונהג להמר. אף במפגש עם שירות המבחן באותה עת, מסר כי ממשיך לצרוך סמים, כך שגם ההליך המשפטי המתנהל נגדו, לא הביא להרתעה משמעותית. השימוש בסמים לתפיסתו, מרגיע אותו ומסייע לו להתמודד עם הקשיים בשליטה על דחפיו התוקפניים.

נערכו נסיונות על ידי שירות המבחן לגייסו לטיפול ביחידה העירונית לנפגעי סמים, אך המשיב לא הגיע לפגישה.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הדיון בעניינו של המשיב בתיקים האחרים היה קבוע ליום 6/12/10 לשם צירוף תיקים.

שירות המבחן התרשם כי נוכח התנהלותו של המשיב לאורך השנים, עמדותיו, חוסר מודעותו כשברקע שימוש אינטנסיבי בחומרים פסיכו אקטיביים, קיים סיכון בשחרורו אשר חלופת מעצר ביתית לא תפחיתו.

המשיב 1 הציע כי ישוחרר לבית אמו ויהיה בפיקוחה או בפיקוחו של חבר של הוריו, אלא ששירות המבחן התרשם כי הערבים המוצעים אינם מודעים לעומק הבעייתיות בהתנהלותו של המשיב ולרמת הסיכון במצבו, כמו גם אינם דמויות סמכותיות ויתקשו להציב גבולות ולרסן את המשיב.