מדינת ישראל נ' פריידלין(עציר)

גזר דין

הנאשמת הורשעה, עפ"י הודאתה, בהתעללות בחסר ישע, אליבא לעובדות כתב האישום המתוקן, המרוכך לקולא.

הנאשמת טיפלה במשך כ - 5 שנים בקשישה, ילידת 1921, הסובלת מדמנציה. כתב האישום מתאר התעללות פיזית ונפשית הכוללת מכות, סטירות, דחיפות, משיכות וצעקות, ב - 4 מועדים שונים, מיום 8.5.11 עד 13.5.11. המעשים נועדו להאיץ בה בעודה הולכת בעזרת הליכון או להושיבה, בדרכים שאינן נאותות. כן סטרה בפניה וצבטה באפה.

הנאשמת ילידת 1974, עובדת זרה מהפיליפינים. מחווה"ד הפסיכיאטרית עולה כי המצוקה ששידרה במהלך המעצר נובעת מהפרעה הסתגלותית עם תסמינים דכאוניים וחרדתיים. בחשיבתה תארה ייאוש.

הצדדים הגיעו להסדר במסגרתו כתב האישום תוקן, הנאשמת הודתה, הורשעה ולעונש עתרו, במשותף, ל - 8 חודשי מאסר בפועל, למאסר מותנה ולקנס שהומר בפיצוי, לאחר שנתקבלה, בדיעבד, הסכמה של בני המשפחה להסדר.

ב"כ המאשימה ביקש לכבדו חרף החומרה, הביזוי וההשפלה אשר היו מנת חלקה של המטופלת, קשישה כבת 90. הפנה למצבה הנפשי של הנאשמת, להודיה, לחרטה, לחסכון בזמן ולגרוש הצפוי לאחר שתסיים לרצות את עונשה.

ב"כ הנאשמת עשה כל שביכולתו על מנת שיכובד והגיש, בשתי הזדמנויות, פסיקה התומכת בעתירה, בעקבות הערת ביהמ"ש. טען לקשיים ראייתיים משמעותיים, קשיים עליהם דיבר גם ב"כ המאשימה, מבלי לפרט את טיבם. עמד על קשייה בארץ ובין כתלי הכלא, בפרט ששפתה אינה שגורה על יושביו.

הדגיש כי המכות לא הותירו חבלות על גוף המטופלת. ציין שהמצלמה הופעלה במשך כחצי שנה ותעדה 4 ארועים בודדים ועתר לכיבוד ההסדר ולקיזוז הפיצוי משכר עבודה של חודש אותו לא קיבלה, בסדר גודל של כ - 4000 ₪.

הנאשמת מסרה שאין לה כסף.

דברים היפים לענייננו נאמרו בת"פ 40020/08 (מח' ת"א) מ"י נ' לקווה ראמד.

"דווקא כאשר מדובר בהתעללות בקשיש ע"י עובד זר, משום ריבוי המטופלים וריבוי העובדים הזרים, יש משמעות ניכרת בהעברת מסר לעובדים הזרים בדבר חובתם לנהוג בכבוד בקשישים שהם מטפלים בהם ושלמטרה זו נשכרו".

"...חובת ביהמ"ש לשמש פה לקורבנות עבירה שאינם מסוגלים לומר את דברם. מטרת הענישה היא הרתעת אלה המטפלים בקשישים כי עליהם לנהוג כראוי במעסיקיהם, וכי חברה שאינה יודעת לנהוג בקבוצות החלשות שבה, בעיקר כשמדובר בקשישים חסרי ישע, שאינם מסוגלים לדאוג לצרכיהם, מאבדת בעצמה חלק מצלם אנוש וחברה כזו הופכת להיות חלשה בעצמה".

"אוי לה לחברה שאינה מגינה על זקניה, וכשם שביהמ"ש הינו אביהם של יתומים, כך הוא חייב להיות אפוטרופסם של זקנים חסרי הגנה וביהמ"ש חייב להפעיל את מלוא עוצמתו וסמכותו ע"מ להעניק הגנה כזו, ולהעביר מסר בדבר חובת המטפלים לשמור על צלם אנוש של מטופליהם".

התלבטתי רבות האם לכבד את ההסדר נוכח מעשיה שנותרו חמורים, חרף תיקונו של כתב האישום. ואם בכל זאת אכבדו, הרי זאת על שום שמדובר ב - 4 ארועים לאורך חצי שנה מתועדת ו - 5 שנות טיפול, משלא נגרמו חבלות, בהיותו על דעת בני משפחת הקשישה, בהתחשב במצב הנפשי בו נתונה ולאור הקשיים הראייתיים הנטענים.

אשר על כן, הנני דנה הנאשמת לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשמת ל - 21 חודשי מאסר מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורה מהמאסר שלא תעבור את אותה עבירה בה הורשעה או כל עבירת אלימות.

המאסר מיום המעצר - 16.5.11.

עלות הפיצוי כסכום החוב שעדיין נותר לזכותה והוא יקוזז ממנו.

ב"כ המאשימה תודיע את האמור לבני משפחת הקשישה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.