מדינת ישראל נ' פריזנט ואח'

החלטה

בפני בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לחוק הנכים.

הרקע

יובל גמליאלי (להלן: הנפגע), נפצע בתאונת דרכים מיום 30.4.98.

הנתבע 1 נהג ברכב שבו נסע הנפגע בעת קרות התאונה, ואשר בוטח ע"י הנתבעת 2.

מאחר שהנפגע היה חייל בשירות סדיר שנפגע במהלך שירותו הצבאי, הוא בחר לתבוע פיצויים מהתובעת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), (להלן: חוק הנכים). התובעת שילמה לנפגע תגמולים בהתאם לחוק הנכים, לאחר שנכותו נקבעה בהליכים ממושכים בוועדה הרפואית לחוק הנכים.

התובעת טוענת כי היא זכאית לשיפוי מהנתבעים בגין התשלומים ששילמה, לפי חוק הנכים או כמיטיבה לפי החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) וכן לפי חוק הפלת"ד, או לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.

הוועדה הרפואית לחוק הנכים קבעה כי לנפגע נותרו 46.3% נכות משוקללת הכוללת:

40% בגין חסימת דרכי אויר עליונות עם ליקוי תפקודי;

5% בגין צלקות;

5% PTSD .

טענות הנתבעת 2

הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) טוענת כי אין לקבל את הנכות שנקבעה בתחום הנשימה, ומבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור נכות זו.

הנתבעת טענה כי נכותו של הנפגע נקבעה באופן סופי רק ביום 24.2.09, כ- 11 שנים לאחר התאונה, כאשר במסגרת קביעה זו נקבעו לנפגע כאמור 40% נכות בגין חסימת דרכי אויר עליונות עם ליקוי תפקודי.

הנתבעת טענה כי בקביעה הראשונה של הוועדה לא נקבעה לנפגע כלל נכות בתחום הריאות/הנשימה, ובקביעה נוספת נקבעו לנפגע 10% נכות בתחום זה.

נטען כי לאחר שהנפגע היה מיוצג וערער על הקביעה האחרונה בצירוף חוות דעת פרטיות מטעמו, נקבעו לו נכויות זמניות למשך 9 שנים, עד אשר נקבעה נכותו הסופית על 40% נכות, כאמור.

הנתבעת טענה כי משך התקופה בה שהה הנפגע במצב של נכות זמנית אינו סביר, ומעיד על התלבטות הוועדה לעניין קביעת נכות זו.

בנוסף נטען כי בדיקות שנערכו לנפגע במשך תקופה זו לא העידו על קיומה של נכות כה משמעותית.

כך נטען כי בטופס בדיקה רפואית של משרד הבטחון מיום 10.2.04 נרשם כי בדיקת תפקודי הריאות שהוצגה לוועדה אינה מדגימה חסימה בדרכי הנשימה וכי לא נותרה נכות המשפיעה על דרכי הנשימה.

בטופס בדיקה מיום 8.4.08 נרשם כי מבדיקה קלינית לא עולה רושם למצוקה נשימתית בולטת.