מדינת ישראל נ' פריבין

החלטה

1.בפניי בקשה לפסילת המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961.

2.נגד המשיב הוגש ביום 04.07.13 כתב אישום בתיק ת.ד 452-07-13 לפיו הוא מואשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש, גרימת חבלות של ממש וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת, את הבקשה דנן בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה.

הדיון בבקשה נקבע ליום 8.7.13. במועד זה התייצבו המשיב וסנגורו באולם בי"המש והתקיים דיון בתיק העיקרי. אולם הם עזבו את בית המשפט לפני שהתקיים דיון בבקשה. לפיכך, הוריתי על דחיית הדיון ליום 10.7.13 ורישיונו של המשיב נפסל בהעדרו עד הדיון.

ביום 10.7.13 טענו הצדדים לבקשה כאמור לעיל.

3. על פי כתב האישום בתאריך 10.5.13 שעה 09:15 או בסמוך לכך, נהג המבקש במשאית במושב אחיטוב רח' הדקל ליד משק 93 ופגע עם חזית הרכב בהולכת רגל שעמדה על הכביש (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נפגעה הולכת הרגל בגפיה התחתונות ונגרמו לה חבלות של ממש בכך שהיה צורך לקטוע אותן בניתוח.

3.המבקשת עתרה לפסילת המשיב עד תום ההליכים כנגדו. לטענת ב"כ המבקשת קיימות ראיות לכאורה והפנה לתיק החקירה בו מצוי: דו"ח בוחן, חקירת המשיב באזהרה, חקירת הולכת הרגל, דיסק וסקיצות. ב"כ המבקשת הדגיש, כי התאונה נגרמה בשל נהיגתו של המשיב ברשלנות ובקלות דעת והוסיף, כי כפי העולה מגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב מדובר במשיב בעל עבר תעבורתי מכביד אשר מסוכן לשלום הציבור, וכי קיים יסוד סביר לחשש, כי המשך נהיגתו תסכן את שלום הציבור. לפיכך, יש להורות על פסילתו של המשיב עד תום ההליכים.

4.ב"כ המשיב ביקש לדחות הבקשה בטענה, כי כפי העולה מחומר החקירה אין ראיות ולו לכאורה לביסוס אשמו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. לדבריו, מקום בו בוחן התנועה אינו יכול לקבוע מנגנון התאונה, לא נגרם נזק ואין סימני ניגוב מעיד, כי אין כלל ראיות לקרות התאונה. לפיכך, טען כי הבקשה מתייתרת ואף ציין, כי התנהלותה של המבקשת עולה כדי גרימת עיוות דין למשיב.

5.בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים, על ביהמ"ש לשאול עצמו תחילה האם ישנן ראיות לכאורה. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, עליו לבחון האם מדובר בנהג מסוכן שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור.

6. על פי חומר החקירה המצוי בתיק, המשיב נהג במשאית, שעמדה בכניסה לחצרים. הולכת הרגל ניגשה אליו וביקשה ממנו, שיזיז את משאיתו, שחסמה את הכניסה לחצר.

המשיב סגר את חלון המשאית והחל בנסיעה קדימה ולא הבחין בהולכת הרגל ובקרות התאונה. רק לאחר שקיבל טלפון ממעסיקו, כשהיה במרחק של כקילומטר ממקום התאונה, ולאחר חלוף זמן מה, נודע לו על התרחשותה והוא שב למקום התאונה.

אומנם, עפ"י ניסוי שדה ראייתו של המשיב במרחק של מטר 1 בלבד היה "שדה ראייה מת" ולא יכול היה להבחין בהולכת הרגל. אך מאידך, המשיב אמור היה להיות מודע לסכנה זו ולהימצאותה של הולכת הרגל בתחום השטח המת, במיוחד לאור העובדה ,שהוא דיבר איתה שניות ספורות קודם לכן, ולא הבחין בה במקום אחר.

עפ"י סרטון אבטחה המצוי בתיק החקירה, אמנם לא ניתן לראות את התאונה מאחר והמצלמה מותקנת בהמשך הכביש וזוית הצילום מכוונת לחלק האחורי של המשאית. אולם, ניתן לראות בבירור, כי מדובר במשאית בה נהג המשיב. בין המשיב להולכת הרגל היו חלופי דברים ובסיומם הולכת הרגל הלכה לכיון קדמת המשאית ופנתה לכיון ימין ועקפה את חזית המשאית. באותה עת בדיוק החל המשיב בנסיעה והתרחק מהמקום. אז החלו להתקבץ אנשים, שיצאו מבניין סמוך למקום התאונה ופנו להגיש סיוע להולכת הרגל.

7.יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי בכך שהמבקש אינו ער למתרחש בכביש ולעובדה שהוא לא היה ער למגבלות שדה ראייתו, לא צפה התנהגות הולכת הרגל, לא נקט אמצעי זהירות כלשהם והוא עלול לסכן את הציבור ואת עצמו בנהיגתו.

8. אציין, כי המבקש נוהג משנת 1994 ולחובתו 52 הרשעות קודמות בתחום התעבורה לרבות, מהירות מופרזת (19 ה"ק), ר.נ לא תקף (2 ה"ק), רישיון רכב לא תקף (2 ה"ק), חגורת בטיחות (5 ה"ק), נהיגה בלא זהירות (2), טלפון, אור אדום ועוד. הרשעות אלו מעידות על התנהגות עבריינית חוזרת ונשנית, זלזול רבתי בחוקי התעבורה ונטילת סיכונים ממשיים בנהיגתו. לפיכך ניתן לומר, כי מדובר בנהג שעברו מכביד ופסילתו עד תום ההליכים הינה מידתית לאור החומרה בעבירת המשיב.

9.על פי חומר הראיות המצוי כיום בתיק, קיימות ראיות ולו לכאורה שהמבקש ביצע המיוחס לו. לא זו אף זו, המסוכנות הנלמדת מנסיבות ביצוע התאונה ולאור עברו המכביד של המשיב פסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים תהה מוצדקת וסבירה.

10. על כן אני סבורה, כי יהא זה נכון להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו אף מעבר ל- 6 חודשים וכך אני מורה.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: