מדינת ישראל נ' פרחאת

בפני

שופטת רחל טאובר

הכרעת דין

הנאשם פריד פרחאת מואשם כי ביום 9.11.09 בשעה 08:00, בעת שנהג באוטובוס זעיר תוצרת "פורד", שמספרו 69-607-19 בכביש 446 ק"מ 2, לא שמר מרחק מרכב מאזדה שנסע לפניו והאט בשל אור אדום ברמזור, ופגע ברכב שלפניו כתוצאה מנהיגה בחוסר זהירות ואי שמירת מרחק.

כלי הרכב ניזוקו והנהגת המעורבת נחבלה בגופה.

לנאשם מיוחסות עבירות של אי שמירת מרחק, בניגוד לתקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, גרימת נזק בניגוד לתקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, ונהיגה בחוסר זהירות בניגוד תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באשמה.

הנאשם במהלך עדותו אישר שיש באופן נהיגתו אשמה, אבל של 50%. הנאשם אומר זאת בעמוד 6 לפרוטוקול, שורה 24: "אני חושב שאני אשם 50%, חצי מהאחריות היא שלי". כך שניתן למצוא בדבריו ראשית הודאה באשמה.

התביעה הביאה לעדות את השוטר רום אלעזר, עד תביעה מס' 1, אשר העיד כי גבה עדות מהנאשם ביום 7.3.10 בשעה 10:04 בלשכת התנועה ברחובות והאשים אותו בנהיגה בחוסר זהירות ובאי שמירת מרחק. הנאשם הוזהר כדין, הבין את משמעות האזהרה וחתם על ההודאה.

ההודאה נגבתה ללא מתורגמן, משום שלטענת השוטר הנאשם דיבר בעברית, הבין עברית, למרות שמהלך המשפט בית-המשפט זימן מתורגמן, כדי לא ליצור ספק בהבנת הנאשם.

השוטר רום אשר גבה את הודעת הנאשם תחת אזהרה, בעבירות של אי שמירת מרחק ונהיגה בחוסר זהירות, ציין את גרסת הנאשם, ממנה עולה כי משאית אשר נסעה ממול גרמה לו לסטות מנתיב הנסיעה, שכן נפלו מהמשאית שני ארגזים ולכן "לקח את ההגה שמאלה ולחץ ברקס" ומאחר והנהגת שנסעה לפניו גם כן בלמה, הוא נכנס ברכב של הנהגת מאחור צד שמאל עם חזית רכבו. לטענתו הנהגת יצאה מהרכב ואמרה שהכל בסדר ורק לאחר מכן, כשהגיע בעלה, היא לא הרגישה טוב.

הנאשם גם העלה טענה בהודעתו במשטרה לפיה לא ירד גשם, אבל הוא חושב שהיה שמן על הכביש כי הוא לחץ ברקס והאוטו החליק. אין לו את פרטי המשאית שנפלו לה הארגזים. לדעתו הנהגת שנסעה לפניו בה פגע מאחור, לחצה על הברקס גם משום שראתה ארגזים שנפלו ממשאית שנסעה ממול.

הנאשם גם בהודעתו במשטרה וגם בבית המשפט הודה באשמה, למרות שהמתלוננת לא העידה והחלטתי שלא לדחות את המשפט לאחר שניתנו לה מספר הזדמנויות להגיע לביהמ"ש, אך היא לא עשתה כן.

אני מצטטת מדברי הנאשם בעמוד 6 לפרוטוקול, מהם עולה ראשית הודאה באשמה:

"פחדתי שאם לא הייתי חוזר לנתיב שלי המכונית ממול היתה פוגעת בי, הייתי חייב לחזור, הרכב ממולי היה פוגע בי, היה לי שתי אפשרויות: או לחזור למסלול שלי ולדפוק מאחורה את המאזדה או לקבל על הפנים שלי את הרכב שבא ממול".

הנאשם החליט לפגוע חזית-אחור במאזדה ומגדיר זאת כ"נשיקה" ולדעתו זו היתה האופציה הכי בטוחה, כי אי אפשר אחרת.

נראה לי תמוה שהנאשם לא בחר לעצור, להאט או ללחוץ על הברקס, ואין ספק שבכך לא היה גורם נזק לאיש.

מאחר והנאשם הודה באשמה, גם אם לטענתו האשמה היא 50% מכלל התאונה, החלטתי להרשיע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, עפ"י הודעתו במשטרה ועפ"י עדותו בביהמ"ש, ומאחר ואני סבורה כי אם היה שומר מרחק ומתנהג באופן שקול, זהיר ולוחץ על הברקס - לא היתה נגרמת התאונה.

מכל הטעמים שפירטתי לעיל, החלטתי להרשיע הנאשם בגרימת התאונה כתוצאה מאי שמירת מרחק ונהיגה בחוסר זהירות.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ב , 21 נובמבר 2011, במעמד הצדדים