מדינת ישראל נ' פרחאת(עציר)

החלטה

בפני ערר על החלטתו של בימ"ש השלום בנצרת, (כב' השופט פורת), אשר ניתנה ביום 19/7/2011 בתיק מעצר 25955-06-11, לפיה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

כנגד המשיב ושני אחרים, הוגש בפני בימ"ש השלום בנצרת כתב אישום (ת.פ. 25946-06-11) המייחס לו עבירות של תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 א (ב) + סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977, והתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק הנ"ל.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 15/5/2011, בו צוין "יום הנכבה", במהלכו פרצו מפגינים סורים את גדר המערכת הסמוכה למג'דל שמס וחדרו אל הכפר, ועם כניסתם החלו להתעמת עם כוחות הבטחון שנכחו במקום וחלק מתושבי הכפר נטל חלק בהפרות הסדר והעימותים האלימים בין המפגינים לבין חיילי צה"ל, האירוע הסתיים במותם של 4 מפגינים ובפצועים בקרב חיילי צה"ל ובקרב המפגינים.

על רקע האירועים הנ"ל, נערכו כוחות הבטחון ביום 5/6/2011 משעות הבוקר המוקדמות לאורך גדר המערכת כפר מג'דל שמס והאיזור הוכרז כשטח צבאי סגור. במהלך התקהלות מפגינים סורים ליד הגדר ותוך כדי שחיילי צה"ל פעלו להרחקת מפגינים אלה, התקהלו מפגינים תושבי ישראל במג'דל שמס, וביניהם המשיב, השוטרים ירו רימוני גז ע"מ לפזר את המפגינים ובתגובה יידו המפגינים תושבי ישראל וביניהם המשיב, אבנים ובלוקים, מוטי ברזל ובקבוקים לעבר חיילי צה"ל ושוטרים במשטרת ישראל. במהלך ההתפרעות נפצע שוטר מאבן שפגעה בראשו והוא נזקק לטיפול רפואי.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הנ"ל, הגישה העוררת בקשה למעצרם של שלושת הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. שני הנאשמים הנוספים שוחררו ע"י בימ"ש בתנאים כפי שהצהירה ב"כ העוררת, האחד עקב קביעת בימ"ש כי לגביו לא מתקיימות ראיות לכאורה המצדיקות מעצר, ואילו השני שוחרר בתנאים בהיותו בעל עבר נקי, ולא הוגשו עררים על שחרורם.

באשר למשיב, בימ"ש השלום כאמור הורה בהחלטתו מיום 19/7/2011 על שחרורו בתנאים מגבילים מחמירים, כפי שפורט בהחלטת בימ"ש השלום. על החלטה זו הערר שבפני.

העוררת טוענת כי לאור חומרת המעשים המיוחסים למשיב, ונסיבות ביצוע העבירות כפי שפורטו בכתב האישום, מאחר ומדובר בפגיעה באנשי בטחון שעסקו בהגנה על גבולות המדינה, הרי שחומרת מסוכנותו של המשיב כה גבוהה עד כי אין בחלופה כל שהיא כדי לאיין את מסוכנותו לבטחון הציבור.

ב"כ העוררת טענה כי גם נסיבות המשיב והרשעותיו הקודמות הלא מעטות, גם הן מעידות, לטענתה, על מידת מסוכנות גבוהה שלא ניתן לאיינה ע"י חלופה כלשהיא.

לטענת העוררת, בימ"ש השלום שגה כאשר הגיע למסקנה כי ניתן להשיג את מטרת המעצר ע"י חלופה שהוא קבע, ומבקשת לקבל את הערר, לבטל את החלטת בימ"ש השלום ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

מנגד, סבור סנגורו של המשיב, כי החלטת בימ"ש השלום הינה החלטה מפורטת ומנומקת, וכי בימ"ש השלום שקל את כל השיקולים הרלבנטיים והגיע למסקנה כי די בחלופת מעצר ובתנאים המגבילים שהוא קבע כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב לבטחון הציבור.

שקלתי את טענותיה של ב"כ העוררת, ובחנתי את החלטתו של בימ"ש השלום ובאתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של ביהמ"ש השלום, וכי דין הערר שהוגש על החלטה זו להידחות.

בימ"ש השלום יישם נכונה את ההלכה הפסוקה הקובעת כי המעצר איננו מקדמה על חשבון העונש, וכי בימ"ש מצווה לשחרר נאשם באם ימצא כי ניתן להשיג את מטרות המעצר ע"י שחרור בתנאים מגבילים שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.

בימ"ש השלום היה ער לחומרת מעשיו של המשיב וגם לנסיבות החמורות של ביצועם ולכך כי עבירות אלה בוצעו כנגד אנשי בטחון, הוא גם היה ער להרשעותיו הקודמות של המשיב ונהג כמצוות הדין כאשר הורה על קבלת תסקיר מעצר שיבחן את מידת מסוכנותו של המשיב ואת האפשרות לאיין מסוכנות זו.

בית משפט השלום שקל נכונה את נסיבות המעשה והעושה.

בתסקיר המעצר שעמד לנגד עיניו של בימ"ש השלום לא רק נקבע כי החלופה שהוצעה ולפיה בסופו של דבר שוחרר המשיב, יש בה כדי להשיג את מטרות המעצר, אלא אף קבע כי הסכנה והאפשרות שהמשיב יחזור על מעשים דומים בעתיד, אפסיים ואף לא קיימים.

נכון שביהמ"ש איננו קשור להמלצות שירות המבחן, יחד עם זאת, שירות המבחן הינו גוף מקצועי שתפקידו לעזור לביהמ"ש, וכאשר אין סיבה נראית לעין, שתצדיק סטייה מהמלצות שירות המבחן, אין סיבה שביהמ"ש לא יקבל את המלצת שירות המבחן. לא שמעתי טענות של ממש כנגד מסקנות תסקיר המבחן שבסופו של דבר התקבלו ע"י בימ"ש השלום.

אציין שוב כי בימ"ש השלום בחן את כלל הנסיבות, את מסוכנות המשיב לבטחון הציבור, כאשר לנגד עיניו גם הרשעותיו הקודמות של המשיב ובא למסקנה כי ניתן להשיג את מטרות המעצר ע"י שחרור המשיב בתנאים מגבילים, כפי שנקבעו על ידו, כל זאת לאחר שקיבל תסקיר מעצר של שירות המבחן שהמליץ על שחרור, אינני מוצא כל הצדקה להתערב במסקנותיו הנ"ל של בימ"ש השלום.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערר.

ניתנה והודעה היום י"ח תמוז תשע"א, 20/07/2011 במעמד הנוכחים.