מדינת ישראל נ' פרוסקורוב איריס

החלטה

בפניי בקשה מיום 13/6/10 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 27/5/10 בהעדר המבקשת.

לטענת ב"כ המבקשת, המבקשת שלחה למשטרה בקשה להישפט ואף קיבלה מכתב מהמשטרה כי הודעתה על רצונה להישפט הגיעה למשטרה וכי הזמנה לדיון תישלח לה.

ביום 30/5/10 קיבלה המבקשת הודעה על תשלום קנס.

לשיטתו, המבקשת לא קיבלה הזמנה לדין וכלל לא ידעה על מועד המשפט שהתקיים.

לשיטתו, אי ביטול הכרעת הדין וגזר הדין במצב דברים זה יגרום לעיוות דין למבקשת.

ב"כ המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה.

לשיטתה, מאישור המסירה עולה כי המבקשת לא טרחה לאסוף את דבר הדואר אשר חזר בציון "לא נדרש". הכתובת המופיעה על אישור המסירה זהה לכתובת שמסרה המבקשת בבקשתה להישפט.

אחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקשת סיבה מוצדקת לאי התייצבותה לדיון.

עיון באישור המסירה מעלה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", אשר מהווה מסירה כדין במיוחד לאור העובדה כי ההודעה המקדימה מטעם משטרת ישראל כי הבקשה להישפט נתקבלה, הגיעה ליעדה לאותה כתובת.

זאת ועוד, לא מצאתי כי עשוי להיגרם לנאשמת עיוות דין. ב"כ המבקשת לא ציין בבקשתו אילו טענות הגנה מצויות בידיו. כמו כן גזר הדין שניתן הולם את חומרת העבירה.

לאור כלל הדברים האמורים , הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט אלול תש"ע, 29 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: