מדינת ישראל נ' פרוכורנקוב

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בגדרו תוקן כתב האישום, בעבירות של סיוע לייצור נשק לפי סעיף 144 (ב2) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ונשיאת נשק לפי סעיף 144 (ב) לחוק העונשין.

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן, עובר ליום 6.7.11 ובנסיבות שאינן ידועות למאשימה, נטל הנאשם חלק בייצור מטען חבלה במשקל של כ-500 גרם המופעל באמצעות מערכת אזעקה MVP (להלן: "מטען החבלה").

בהתאם להנחייתו של אחר, הטמין הנאשם ביום 7.7.11 או בסמוך, את מטען החבלה בבניין שהיה מצוי בבנייה, בבעלות חברת "גינדי", שממוקם בדרך 21 בכפר גנים.

בגין המעשים המתוארים הורשע הנאשם בעבירות דלעיל.

הנאשם, צעיר כבן 25, רווק, נעדר הרשעות קודמות. מתוך תסקיר שרות המבחן עולה, כי מוצאו ברוסיה ולישראל עלה בשנת 1990 עם משפחתו. לנאשם 10 שנות לימוד. בצבא שימש כנהג משאית ובתום כעשרה חודשי שרות, שוחרר עקב פציעה בראשו, כתוצאה מתאונת דרכים. הנאשם נזקק לדבריו, לתהליך שיקום ארוך וממושך של כשנה ומחצה, אשר לאחריו, חזר לתפקוד מלא, החל לעבוד הגם שהינו סובל מקשיים בזיכרון ובארגון (הוצג תיעוד רפואי נ/1).

בהיותו בעל כישרון וכישורים טבעיים, השכיל הנאשם ללמוד להתקין מחשבים ולתפעלם וכן, עסק בהתקנת מצלמות אבטחה, מערכות אזעקה לרכבים ותיקון מחשבים. מומחיותו בתחום הובילה להצלחת עסקו ובין לקוחותיו, היה לקוח שמעורה בעולם הפשע, אשר סיפק לו עבודה והפך מקור פרנסה קבוע לנאשם (להלן:"הלקוח").

הלקוח פנה לנאשם וביקש את סיועו בייצור מטען חבלה וכן, בהנחתו בבניין. הנאשם ידע כי על כוונותיו הפליליות של אותו לקוח וחרף זאת, שיתף עמו פעולה, לדבריו, בשל חששו שמא יבולע לו, הגם שאישר, כי לא אוים באורח ישיר ויחד עם זאת, חשש לחייו. הנאשם אישר בנוסף, כי נזקק לשירותי הלקוח אשר באמצעותו, פדה צ'קים מלקוחותיו.

יחסי התלות שבין הנאשם ללקוח עמדו בבסיס העבירות שביצע. באמצעות הלקוח, זכה הנאשם ברווח קל והתקשה להציב לעצמו גבולות ברורים.

שרות המבחן התרשם מנאשם בעל דימוי עצמי נמוך, שמתקשה לבטא את צרכיו באורח אסרטיבי ותלוי בסביבתו הקרובה, עד כדי התבטלות מפניה. כך, ביחס לצורך לרצות את הוריו ולסייע בפרנסת משפחתו.

שירות המבחן ציין את אישיותו נעדרת הבשלות והילדותית של הנאשם, אשר נוטה לטשטש את חומרת מעשיו. בהעדר מקור תמיכה, הוכשרה הקרקע אצל הנאשם לביצוע העבירות, בניגוד לערכי החינוך לפיהם גדל. שרות המבחן הדגיש, כי אין מדובר בצעיר המעורה בעולם הפשע. ההיפך, הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי והביע חרטה והבנה בדבר הסכנה הרבה שהייתה טמונה במעשיו, כמו גם הטעות שבביצועם. ברי לו כי הוא ראוי לעונש בגין מעשיו.

שירות המבחן העריך, כי תהליך טיפולי עשוי לסייע לנאשם בבניית אישיות עצמאית ושקולה, בהצבת גבולות והרתעה. שרות המבחן המליץ להטיל על הנאשם ענישה מוחשית בדמות מאסר, מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מביצוע עבירות. עוד הוסיף, כי אם בית המשפט יסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם, כי אז מומלץ להטיל על הנאשם צו מבחן למשך 18 חודשים אשר במסגרתו, ישולב בקבוצות טפול לצעירים בעלי דפוסים מכשילים.

ב"כ המאשימה, עו"ד רעות אבירי, הטעימה בטיעוניה את חומרת העבירות והשלכותיהן המסוכנות, בציינה כי במדרג מסוכנות העבירות, עבירות הנשק מצויות ברף הגבוה. כן, ציינה כי הנאשם לא הסתפק בייצור הנשק, אלא אף נשאו על גופו והטמינו בבניין ציבורי, תוך מימוש הסכנה הטמונה בו כלפי הציבור הרחב. במעשים אלו, הטיל הנאשם את חיתתו על אזרחים תמימים, עוברי אורח. עוד הוסיפה, כי הנאשם הפך לחוליה מרכזית וראשית בשרשרת הפשע, אגב שימוש בכישוריו ובכישרונו. בנוסף, נמנע הנאשם מלמסור את זהותו של הלקוח במהלך חקירתו.

ב"כ המאשימה הדגישה את המלצת שרות המבחן, להשית עונש מוחשי בדמות מאסר בפועל – המלצה חריגה בהינתן גילו הצעיר ועברו הנקי של הנאשם.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת, מעבר לתקופת מעצרו, מאסר על תנאי וקנס משמעותי. ב"כ המאשימה הציגה אסופת פסיקה התומכת בטיעוניה.

ב"כ הנאשם, עו"ד איגור יוטקין, הדגיש כי בפועל ייצר הנאשם מערכת אזעקה, הגם שידע כי זו תשמש הכנה למטען חבלה. לשיטתו, אין הנאשם מהווה חוליה מרכזית בשרשרת ביצוע העבירות אלא מבצע משני בלבד.

הסנגור הטעים את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, את קשיי ההסתגלות של המשפחה לתנאי הארץ, את קשיי הלימודים של הנאשם בבתי הספר ומעמדו החברתי הדל. עוד ציין, כי ביסוד המעשים עמד חששו הניכר של הנאשם מהלקוח, שמעורה בחיי הפשע. הסנגור הוסיף כי עד לאירועי כתב האישום ניהל הנאשם אורח חיים נורמטיבי, בנה בשתי ידיו את עסקו והתמחה בעבודתו. מדובר בצעיר מוכשר אשר השכיל לקדם עסק מצליח. עוד הוסיף, כי הנאשם עבד לפרנסת משפחתו, בה תמך.

לסנגור פרשנות שונה להמלצת שרות המבחן. לשיטתו, שרות המבחן המליץ על שילובו בקבוצה לטיפול בצעירים בעלי דפוסים מכשילים, על בסיס רצונו להשתלב בהליך טיפולי. לכך מצטרפת חרטתו, הכאתו על חטא והכרתו בכך שעליו לשאת בעונש.

הסנגור ציין כי תאונת הדרכים שעבר הנאשם השאירה את רישומה על אישיותו וכי הוא סובל מירידה בתפקוד בזיכרון.

הסנגור הגיש אסופת פסיקה המלמדת על ענישה מקלה, תוך התחשבות בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים גם בעבירות נשק. בנסיבות אלו עתר הסנגור להשית על הנאשם עונש מתון, להסתפק בתקופת המעצר ולשלבו בהליך טיפולי אגב הטלת תקופת מבחן של 18 חודשים ואף מעבר לכך.