מדינת ישראל נ' פפיסמדוב(עציר)

גזר דין

האישום וההרשעה:

1.ביום 16.09.13 הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה חבלנית, סחיטה בכוח ואיומים כמפורט בהכרעת הדין.

טיעוני הצדדים:

2.המאשימה טוענת למתחם ענישה שבין 18 לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

3.ב"כ הנאשם טוען למתחם ענישה עד 6 חודשי מאסר בפועל ולטענתו העונש הראוי במקרה זה הינו מאסר החופף את משך שהותו במעצר.

העונש הראוי:

4.תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" התווה את עקרון ההלימה כעקרון מנחה בענישה לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ס' 40ב לחוק).

תחילה, אקבע את מתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם, על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיביים, בהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בערך זה במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק (סעיף 40ג לחוק);

לאחר מכן, אבחן האם ראוי לחרוג מן המתחם לקולא בשל שיקולי שיקום (סעיף 40ד לחוק) או לחומרא בשל שיקולי הגנה על שלום הציבור (סעיף 40ה לחוק);

לבסוף, אקבע את העונש המתאים שיושת על הנאשם, בהתחשב בצורך בהרתעת הנאשם (סעיף40ו לחוק), בצורך בהרתעת הרבים (סעיף 40יא לחוק), כמו גם נסיבות אחרות ככל שתמצאנה רלוונטיות (סעיף 40יב לחוק העונשין).

5.סעיף 40יג לחוק העונשין קובע כי משהורשע נאשם במספר עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע בית המשפט מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע. במקרה שלפניי המדובר בשני אירועים הקשורים זה לזה ולכן אתייחס אליהם כאירוע אחד שכולל בתוכו מספר עבירות ולא בכמה עבירות המהוות מספר אירועים. יוצא מכך כי מתחם העונש ההולם יקבע לאירוע כולו והעונש שייגזר על הנאשם יהיה עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

6.לנוכח עיון בגזרי דין שניתנו בעניינים דומים, בתוספת להתחשבות בערך החברתי בו פגע הנאשם, בנסיבות מעשיו ובמדיניות הענישה הנהוגה אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירות שביצע הנאשם הינו בין מאסר שיבוצע בדרך של עבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

7.בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, החל ממאסר שמרוצה בדרך של עבודות שירות וכלה בעונשי מאסר לריצוי בפועל.

8.בגזירת העונש המתאים לנאשם שלפניי וכמצוות סעיף 40יא לחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. בדרך זו חידד תיקון מס' 113 לחוק העונשין את הצורך בהתמשך נקיטת שיטת ענישה אינדוודואלית, הבוחנת נסיבותיו של כל מקרה ואדם המובא לדין (ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170; ע"פ 5106/99 אבו ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 350; רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (5.5.2009).

9.הנאשם יליד שנת 1960.

לחובתו 15 הרשעות קודמות לרבות עבירות של סחיטה באיומים בגינן נדון למאסר בפועל וכן עבירות אלימות נוספות, כמפורט בגיליון הרשעותיו.

שקלתי לחומרה את פגיעתו של הנאשם במתלוננים ובעיקר במתלונן מהאישום הראשון, הוא הכה אותו והשפילו, וגם בבית המשפט שעה שהמתלונן העיד נגדו, ניכר היה שהנאשם מזלזל בו, מגחך לעברו בבוז ובזלזול ולא נראה כלל שהוא מתחרט על מעשיו, "היה צריך לקבל מכות קיבל מכות" (פרו' 11.07.13 עמ' 28 שו' 17).

גם בפנייתו של הנאשם לבית המשפט לאחר טיעוני ב"כ הצדדים לעניין העונש, הנאשם אינו מביע חרטה.

לקחתי בחשבון את עברו הפלילי של הנאשם, כאמור לעיל, לקחתי בחשבון גם את הערך ההרתעתי, זאת לאור העובדה שהנאשם לא היסס לאיים על הקב"ט במתחם בו בוצעו העבירות, המתלונן באישום השני. הקב"ט אמור לשמור על הסדר במקום ואיום עליו בעת שהוא מבצע את תפקידו, כמוהו כאיום על קיומם של החוק והסדר ויש בו כדי לפגוע בציבור.