מדינת ישראל נ' פנחסוב

החלטה

בפני בקשה להורות על פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו מכוח סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961.

בד בבד עם הגשת הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום, לפיו ביום 25/1/13 נהג ברכב בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי במהירות של 176 קמ"ש, מקום בו מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש- עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

המבקשת טוענת כי בידה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, הכוללות דוחות הפעולה אשר ערכו השוטרים. בנוסף, נטען כי נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו של המשיב נוכח עברו התעבורתי והמהירות הגבוהה בה נסע.

יצוין כי המשיב לא התייצב לדיון קודם אליו זומן כדין ולכן נפסל עד להחלטה אחרת. בית המשפט קבע את הבקשה לדיון להיום, היום נשמעו טיעוני הצדדים ומכאן החלטה זו.

בא כוח המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה ומוסיף וטוען כי רכבו של המשיב לא יכול לפתח, מכאנית, את המהירות המיוחסת לרכבו של המשיב. כתימוכין לדבריו צירף הסניגור המלומד בדיקה שנערכה לרכב במכון 'מבדק' מיום 27/1/13 ולפיה נקבע כי הרכב נבדק במכון רישוי 'מבדק' על מנת לבחון את מהירותו המרבית וזו, לאחר בדיקה, עמדה על 164 קמ"ש. במהירות זו יש ניתוק במערכת ההצתה להגבלת המהירות.

מחומר הראיות עולה כי מדידת המהירות בוצעה באמצעות מכשיר ה'דבורה' בכביש 70, בקילומטר 35.4, מהתישבי לכיוון העמקים. השוטר עורך הדו"ח מציין בדו"ח נסיבות המקרה כי עמד במקום, לכיוון צומת העמקים, הפעיל את מכשיר ה'דבורה' ממושב הנהג, הבחין ברכב הנוסע לכיוונו כשהוא בודד בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים ומגיע אליו מכיוון צומת תישבי לכיוון העמקים. השוטר מציין שבדק ואין רכבים בשולי הכביש. הרכב נקלט במהירות של 183 קמ"ש ולאחר כשלוש שניות ננעל מכשיר ה'דבורה' על הרכב במהירות של 181 קמ"ש כשהוא עדיין בנתיב השמאלי מתוך שני הנתיבים ובודד בכיוון נסיעתו לקראת הניידת. השוטר הדליק אורות כחולים ודלק אחרי רכבו של המשיב, תוך שהוא מבחין ברכב ספורט בצבע כהה החולף על פניו בנתיב השמאלי. השוטר נסע אחריו בנתיב השמאלי לכיוון צומת העמקים, תוך שהוא שומר על קשר עין רצוף ואז הבחין ברכב חוצה את צומת העמקים, הפעיל כריזה, סימן לו לעצור ועצר את רכב המשיב בקילומטר ה- 39.8. השוטר הציג בפניו את נתוני המדידה במכשיר ה 'דבורה', המשיב היה לבדו ברכב. יצוין, כי יחד עם השוטר מפעיל מכשיר ה 'דבורה' היה שוטר נוסף, אשר ישב לידו וערך דו"ח זיכרון דברים המאמת את הנטען בדו"ח נסיבות המקרה שערך השוטר מפעיל מכשיר ה 'דבורה'. לכשנעצר המשיב הכחיש את המהירות המיוחסת לו וטען שלא נסע במהירות זו.

בחומר הראיות מצוי גם דו"ח זיכרון דברים להפעלת מכשיר ה 'דבורה' המעיד על כך כי השוטר מפעיל המכשיר ביצע בתחילת המשמרת ובסיומה בדיקה עצמית, בדיקת משקט ועוצמת שמע, בדיקת שעון עצר, בדיקת Low ו- High ובדיקת קולנים. עוד מציין השוטר את מיקומו המדויק בעת האכיפה, את העובדה שבשדה ראייתו ניתן היה להבחין שרכב המשיב היה בודד בכיוון נסיעתו, נשמר קשר עין רצוף בינו לבין רכב המשיב עד לעצירתו, האכיפה בוצעה בחשיכה, תוואי השטח היתה דרך צדדית נמוכה עם שדה חרוש, אך לא אובחנה בזמן המדידה תנועה של רכב או תנועת רכבת. האכיפה בוצעה עם רדאר אחורי נייח. כמו כן, לפני ביצוע נעילת המהירות השוטר המתין פרק זמן של 3 שניות והמהירות הנמדדת היתה יציבה בתחום השלושה קמ"ש. חלון נעילת המהירות במכשיר היה 181 קמ"ש.

אשר על כן, לאור מכלול הנתונים הללו, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישום המיוחס למשיב.

באשר לטענה כי רכבו של המשיב אינו בעל מסוגלות מכאנית לפתח את המהירות המיוחסת למשיב בכתב האישום- טענה זו מסתמכת על טופס בדיקה שנערך במכון 'מבדק- מכון בדיקות רכב ורישוי בהרצליה'. המסמך שבפני בית המשפט מלמד כי הבדיקה לא נעשתה במועד בו נמדד הרכב, אלא ביום 27/1/13, כלומר, יומיים לאחר המדידה. הטופס עצמו לא ערוך בצורת חוות דעת מומחה ואף עולה ממנו כי הבדיקה עצמה לא נעשתה על ידי מכון הרישוי עצמו, אלא על ידי מכון אחר, מכון 'דינמומטר', כעולה מהדברים שנרשמו בצד הבדיקה: "הרכב נבדק בדינמומטר מנוע, לבדוק מהירות מרבית". עוד מציין מכון הבדיקה בטופס נשוא הבדיקה כי "בדיקת הרכב המבוצעת על ידי מכון הבדיקה הנה בדיקה מכאנית בדבר מצבו המכאני של הרכב ומערכותיו בלבד". מכאן, שספק גדול מאוד אם המכון כלל מורשה לבדוק יכולת של רכב לפתח מהירויות. נראה כי מדובר במכון בדיקה הבודק רכבים לצורך קניה ומכירה, כפי שעולה מיתר פרטי הבדיקה שבפני. כך או כך- מכל הטענות שפירטתי לעיל לא אוכל ליתן כל משקל לטופס הזה.

עוד אציין בהקשר זה כי מכשיר ה 'דבורה', נבחן בפסיקה באמצעות חוות דעת מומחים שהוגשו בעניינו, ונמצא כי הוא אמין ומדויק וכל הטוען ההפך, עליו הראיה (הלכת ציטרון - תת"ע 5729/08 מדינת ישראל נ' ציטורן (2008).

לכן, כל טענותיו של הסניגור בעניין כושרו המכאני של הרכב להגיע למהירות כזו או אחרת, יכול שייבחן במסגרת התיק העיקרי, על ידי הגשת חוות דעת מומחים וכיוצא באלה הוכחות על מנת לבסס את הנטען על ידי הסניגור המלומד. בשלב זה, לצורך ההכרעה שבפני, קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת היטב את אמינות הבדיקה, את ממצאיה ואת העובדה הלכאורית לפיה הרכב נסע במהירות המיוחסת לו, לאור העובדה שהתמלאו כל הקריטריונים הדרושים לפי ההלכה הפסוקה ונהלי הפעלת מכשיר הדבורה בדבר ביצוע מדידת המהירות במכשיר הדבורה.

באשר למסוכנותו של המשיב, מדובר במשיב המחזיק ברישיון נהיגה משנת 2003, צבר לחובתו 23 עבירות תעבורה, בניהן עבירות של נהיגה במהירות מופרזת, שימוש בטלפון נייד, אי ציות לתמרורים שונים. בנוסף, העבירה המיוחסת לו היא נהיגה במהירות של 86 קמ"ש מעל למותר. זוהי מהירות עצומה, מהירות טיסה, ובעניין זה יש צדק בדברי ב"כ המאשימה, כי קיימת מסוכנות של ממש מפני נהג המעז לנסוע במהירות כה גבוהה. יפים לעניין זה דברים שנפסקו בעניין עפ"ת (מרכז) 14986/03/09 ציקונובסקי נ' מדינת ישראל (2009), שם התבטא בית המשפט המחוזי על מסוכנותו של נהג שנסע במהירות של 60 קמ"ש מעל המותר, ולחובתו היו רק 6 הרשעות קודמות, ואמר כי מדובר במהירות שכמוה כטיסה שיש לה השפעה כללית על הנהיגה עצמה ותוצאותיה. יש להבין כי הגישה כיום של בתי המשפט למי שנוסע במהירות עצומה ומסכן אגב כך את הציבור, הינה גישה מחמירה ביותר, שכן נקל להבין שבמהירות כזו הופך הרכב, שהינו גוש פלדה, ל'מכונת מוות' אשר, בהתממש סיכון כלשהו בכביש, חלילה, התוצאות עלולות להיות הרות אסון. זה לא מכבר דן בית המשפט העליון במי שנהג במהירות גבוהה מאוד, עברו התעבורתי לא היה מכביד באופן קיצוני ולמרות זאת, הוא נדון על ידי הערכאה הדיונית, בין היתר, לעונש של מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי והעליון סמכו ידיהם על פסק הדין. בית המשפט העליון הבהיר כי מי שנוהג במהירות כה גבוהה, מהירות שהוגדרה על ידו כ "מהירות קצה", הדבר יכול להביאו אל מאחורי סורג ובריח. בתי המשפט לא ימתינו שיהרג, חלילה, אדם, ואז אותו נהג יתן את הדין, אלא יקדימו תרופה למכה (ראה דברי כבוד השופט סולברג ברע"פ 5250/12 אבו גויידר נ' מדינת ישראל, מיום 14/1/13). הדברים אמנם נאמרו במסגרת פסק דין, אך יש בהם כדי ללמד על הלך הרוח והגישה המחמירה בכל הנוגע למי שנוהג במהירויות עצומות על הכביש ויש בכך, בוודאי, כדי ללמד על המסוכנות שיש לראות מפני מי שלכאורה קיימים נגדו ראיות מוצקות לנהיגה במהירות עצומה שכזו.

התוצאה היא שאני נעתר לבקשה ומורה על פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. אני קוצב את הפסילה למשך 8 חודשים.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: