מדינת ישראל נ' פנחסוב(עציר) ואח'

החלטה

בתאריך 28/01/10, לאחר שהתקיים דיון בעניינו של המשיב, קבעתי קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב וקיומה של עילת מעצר.

בבואי לבחון חלופות מעצר כמצוות המחוקק, סקרתי תסקיר שירות המבחן שהוגש לתיק בית המשפט בענינו של המשיב.

אכן תסקיר זה הצביע על בעייתיות בנוגע למשיב באשר שירות המבחן התרשם ממנו כאדם אימפולסיבי, הסובל מסף גירוי נמוך ומדפוסים תוקפניים, ובמצבים אותם תופס כפגיעה בכבודו העצמי מגיב בצורה אלימה.

בבואי להחליט בעניינו של המשיב אז, התלבטתי לא מעט, ובסופו של יום באתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון, ולמרות האמור בתסקיר שירות המבחן, ניתן בכל זאת להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים בדמות מעצר בית מלא בפיקוח אנושי ואיזוק אלקטרוני.

על החלטתי זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי .

בדיון שהתקיים בפני כב' השופט גרוסקופף ביום 29/01/10, עתרה ב"כ המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, וב"כ המשיב ביקש להורות על שחרורו בתנאים שנקבעו בערכאה דלמטה.

בסופו של יום, בהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים כי המשיב ישאר במעצר עד החלטה אחרת וכי יתקבל תסקיר משלים בעניינו.

בית המשפט המחוזי הורה החזרת התיק לבית המשפט קמא ועל הגשת תסקיר משלים בעניינו של המשיב אשר לאורו תבחן שאלת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, כששני הצדדים יהיו רשאים לטעון לפי שיקול דעתם.

לדיון היום התקבל תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב, המבוסס על מפגש נוסף שנערך עימו בבית המעצר ניצן.

שירות המבחן מתרשם מהמפגש הנוסף כי המעצר מעורר מצוקה אצל המשיב, ומביא את המשיב להבין באופן מוחשי יותר את הסיטואציה בה הוא נמצא, ולפיכך הוא מסוגל לקחת אחריות על מצבו כיום.

שירות המבחן מתרשם כי המשיב מבין את הבעייתיות בהתנהלותו קודם למעצר, וכן בהתנהלותו מול שירות המבחן בעבר.

שירות המבחן סבור כי הסנקציה המיידית שהופעלה על המשיב, דהיינו המעצר הממושך, הרתיע אותו ומהווה גורם מציב גבולות עבורו.

לאור הדברים הללו ונכונותו של המשיב להשתלב בהליך טיפולי, סבור שירות המבחן כי רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב לביצוע עבירות אלימות, פחתה.

בסופו של דבר, בא שירות המבחן לכלל המלצה לשחררו בתנאי מעצר בית, בבית הוריו או בביתו ובפיקוח של בני המשפחה לסירוגין.

עוד ממליץ שירות המבחן להטיל על המשיב פיקוח מעצר למשך 6 חודשים, כאשר במהלך התקופה ישתלב המשיב בטיפול קבוצתי, במסגרתו יסייע לו שירות המבחן להבין את הבעייתיות שבבסיס התנהלותו.

ב"כ המשיב עותרת לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה ולהורות על שחרורו של המשיב באותם תנאים בהם שוחרר מלכתחילה.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרור המשיב ומבקש להורות על מעצרו עד תום ההליכים שכן לדבריו מהמשיב נשקפת מסוכנות ממשית, המשיב לא מפנים ולא מביע חרטה על מעשיו, וכן רצונו, לכאורה, בהליך טיפולי הינו מן הפה אל החוץ.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, וקראתי התסקירים בעניינו של המשיב, באה אני לכל מסקנה כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב באותם התנאים שנקבעו על-ידי בהחלטתי מיום 28/01/10.

כבר ביום 28/01/10 ועל אף שלנגד עיני עמד תסקיר בעייתי בעניינו של המשיב, סברתי כי במכלול השיקולים ניתן להשיג את תכלית המעצר ולאו דווקא בדרך של הותרתו של המשיב מאחורי סורג ובריח.