מדינת ישראל נ' פנחס

פסק דין

בפניי ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, אשר ניתן ביום 12.12.11, על ידי השופט י. בכר בתיק ת.ד. 1431-06-11.

נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ועבירה של נהיגה ללא תעודת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 6.6.11, בשעה 17:45, נהג המשיב טרקטור בכביש במושב עין יעקב, למרות שרישיון הנהיגה שלו נפסל ע"י בימ"ש לתעבורה בעכו, ביום 29.6.08 למשך 54 חודשים, במסגרת תיק ת"ד 11113/03 וכאשר המשיב הפקיד את רישיונו במזכירות בית משפט ביום 6.10.08. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב נהג גם ללא תעודת ביטוח בת תוקף.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המשיב, על פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום והטיל עליו את העונשים הבאים:

צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 180 שעות במשך שנה, הארכת עונש המאסר המותנה שהוטל בת"ד 11113/03 למשך שנתיים נוספות, פסילה בפועל למשך 10 חודשים במצטבר לעונש הפסילה אותו מרצה המשיב, פסילה על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך שנתיים, התחייבות כספית על סך 2500 ₪ למשך שנתיים וקנס כספי על סך 3000 ₪.

כאמור, הערעור מופנה כנגד גזר הדין ובעיקר כנגד החלטת בימ"ש לתעבורה שלא להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל, תוך שהוא נמנע מהפעלת עונש המאסר המותנה.

טענות הצדדים:

המערערת טוענת כי יש לקבל את הערעור ולהטיל על המשיב עונש מאסר בפועל ולהפעיל באופן מצטבר את עונש המאסר המותנה שתלוי ועומד נגד המשיב. לטענתה, טעה בימ"ש לתעבורה בכך שהתחשב בגרסת המשיב לפיה הוא נאלץ לנהוג בטרקטור מרחק של כ- 200 מטרים בזמן שהוביל ביצים למחסן בישוב, בהעדר אחיו שהיה אמור לעשות זאת. ציינה כי המשיב מסר בבית משפט גרסה אחרת לפיה הוא נהג בטרקטור מתוך "טיפשות, היסח דעת" ובפני שירות המבחן טען כי "לא רצה לפנות פעם נוספת לאנשים אחרים לקבלת עזרה". עוד טענה כי טעה בימ"ש לתעבורה עת יחס משקל רב לשיקולים שעניינם שיקום המשיב בהתאם להמלצת שירות המבחן, ולא העניק משקל ראוי לשיקולי גמול והרתעה. בנוסף ציינה כי בעברו של המשיב עבירה של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים ונידון בין היתר, לעונש פסילה בפועל, מאסר בפועל למשך ששה חודשים בעבודות שירות, וכן מאסר מותנה בן ששה חודשים שהוארך בתיק דנן וציינה כי ערעורו של המשיב על עונש זה נדחה וכך גם בקשתו לסיוג פסילה על טרקטור.

המערערת הדגישה כי המשיב הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וציינה כי המדובר בעבירה נפוצה וחמורה אשר מבטאת זלזול בוטה בצווים שיפוטיים ובחוק, תוך שהיא מפנה לרע"פ 512/10 אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל, שם נגזרו על נאשם, בנסיבות דומות, 18 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר הדין של בימ"ש לתעבורה על כנו. לטענתו, צדק בימ"ש לתעבורה כאשר העדיף את הפן השיקומי שהתחשב בנכותו ונתן ביטוי למצבו האישי והכלכלי הקשה של המשיב. עוד טען ב"כ המשיב כי מבלי להקל ראש בחומרת העבירה בה הורשע המשיב, הרי נסיבות העבירה אינן חמורות ואינן מחייבות הטלת עונש מאסר. ציין כי המשיב לא סיכן חיי אדם, שנהג בטרקטור והוביל ביצים מהלול למחסן כדי למנוע גניבתם. עוד ציין כי המשיב שהה במעצר בית לתקופה של כחצי שנה. ב"כ המשיב הפנה לתסקיר שירות המבחן אשר מפרט את נסיבותיו האישיות של המשיב וטען כי היה ראוי לאמץ את המלצת שירות המבחן. לטענתו, העונש שהוטל על המשיב אינו חורג לקולא במידה קיצונית שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור, לכן אין מקום להתערב בו וענינו של המשיב לא נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בעונש שהטילה הערכאה הדיונית.

תסקיר שירות המבחן:

כעולה מהתסקיר מיום 28.11.11, המשיב הינו בן 46, נשוי ואב לשלושה ילדים, תושב מושב עין יעקב, נכה בשיעור 49%, שירת בצבא בתפקיד מכונאי מטוסים ומזה מספר שנים מנהל לול שבבעלות משפחתו.

צוין כי בשנת 2003 נפגע המשיב בתאונת דרכים, במהלכה נהרג אדם אחר ובעקבותיה הורשע המשיב בגרימת מוות ברשלנות. עוד צוין כי המשיב עצמו נפצע בתאונה באופן קשה. מאישורים רפואיים שהוצגו בפני שירות המבחן עולה כי המשיב סבל מטראומה רב מערכתית ובעקבות התאונה אובחן כסובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית וטופל במרפאה לבריאות הנפש.

המשיב הודה בביצוע העבירה המיוחסת לו, לקח אחריות מלאה עליה והביע חרטה. שירות המבחן התרשם כי אין המדובר באדם המזלזל בגבולות החוק וכי שהותו הממושכת במעצר הבית היוותה הליך מרתיע עבורו .

להערכת שירות המבחן, התנהגותו של המשיב מהווה ביטוי התנהגותי למצוקתו הרגשית המתמשכת בעקבות היותו תלוי באחרים ורצונו הלא מודע להשיב לעצמו את עצמאותו.

שירות המבחן התרשם מאדם בעל יכולות קוגניטיביות ויכולות ביטוי תקינות.

נוכח התרשמות שירות המבחן כי ההליך המשפטי המתנהל נגד המשיב כיום מהווה עבורו הליך משמעותי ומרתיע, המליץ שירות המבחן להעדיף את הפן השיקומי בעניינו של המשיב ולהטיל עליו עונש במסגרת של"צ בהיקף של 180 שעות. שירות המבחן ציין כי שליחת המשיב למאסר בפועל יש בה כדי להוות פגיעה משמעותית בתהליך השיקומי שעבר.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בגזר הדין של בימ"ש לתעבורה, בהודעת הערעור, בעברו של המשיב, בתסקיר שירות המבחן, ושמעתי טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.