מדינת ישראל נ' פלוני

החלטה וגזר דין

רקע

1.ביום 6.5.2013 הורשע הנאשם, על-פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). בהתאם לעובדות כתב-האישום המתוקן בהן הודה הנאשם, ביום 15.11.2011, בסמוך לשעה 08:10, עבד הנאשם כמאבטח בקופת חולים מאוחדת בשכונת גילה בירושלים. במסגרת עבודתו לבש הנאשם מדי אבטחה ונשא עמו נשק מסוג אקדח. אותה עת המתינה המתלוננת בתור לרופא בקופת החולים. המתלוננת ישבה במסדרון קופת החולים על כיסא, אשר מחוברים אליו כסאות נוספים, כאשר בין הכיסאות מפרידה משענת יד. אז הגיע הנאשם והתיישב בכיסא הצמוד לכיסא בו ישבה המתלוננת. הנאשם העביר את ידו מעל משענת היד ונגע מספר פעמים בירכה של המתלוננת בניגוד לרצונה. בתגובה, קמה המתלוננת מהמקום, הלכה לאזור אחר בקופת החולים והתיישבה שם. מיד אחריה קם גם הנאשם מכיסאו. כעבור זמן קצר, חזרה המתלוננת והתיישבה במקום הישיבה הראשון. לאחר זמן קצר, הנאשם שב והתיישב לידה, העביר שוב את ידו מעל משענת היד ונגע מספר פעמים בירכה בניגוד לרצונה. אז צלצל הפלאפון של הנאשם והוא קם מכיסאו. לאחר שהנאשם חזר על מעשיו פעם נוספת, המתלוננת צילמה את מעשיו של הנאשם עד שקמה מכיסאה. במעשיו אלה ביצע הנאשם מספר מעשים מגונים במתלוננת ללא הסכמתה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

2.בהתאם להסכמת הצדדים, הוריתי על הפניית הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו. לבקשת הסנגור, שירות המבחן התבקש להתייחס הן לביטול הרשעת הנאשם והן לעונש, תוך שהובהר כי אין בכך כדי להביע כל עמדה או כדי לכבול את בית-המשפט בהמשך.

תסקיר שירות המבחן

3.מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו כבן 26. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, קיבל תעודת בגרות, שירת שירות צבאי מלא ביחידת מודיעין ומשרת במילואים. כיום, הנאשם נשוי וסטודנט למשפטים במכללה. הוא עובד כאיש מכירות. בעבר עבד בעבודות אבטחה. העבירה נשוא התיק שלפניי בוצעה כאשר הנאשם עבד כמאבטח בקופת חולים. לטענת הנאשם, ביום העבירה לא חש בטוב. המניע להתנהגותו היתה משיכה מינית שחש כלפי המתלוננת בניסיון לחזר אחריה, אולם בצד זה הודה הנאשם כי היה מודע לכך שהמתלוננת אינה מעוניינת בקרבתו. הנאשם התקשה להסביר מדוע המשיך במעשיו גם כשהבין כי המתלוננת אינה מעוניינת בכך. לדבריו, אשתו כיום היתה חברתו בזמן ביצוע העבירות. לפי הנטען, הוא סיפר לה הן על העבירה והן על המשפט, וזכה להבנה ולתמיכה ממנה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לראות עצמו כעובר חוק, בפרט בתחום של עבירות מין, והוא חרד להשלכות העבירה על עתידו באופן המקשה עליו להעמיק במניעיו שבבסיס העבירה הנדונה. לצד זאת, התרשם שירות המבחן כי הנאשם מכיר באחריותו לעבירה, מבטא אמפתיה למתלוננת ונראה כי ההליכים המשפטיים מהווים גורם מרתיע עבורו. נוכח העובדה שמדובר בעבירה ראשונה ויחידה, ונוכח החשש שהביע הנאשם כי הרשעתו עלולה לפגוע באפשרותו לעבוד כעורך-דין לאחר סיום לימודיו, המלצת שירות המבחן היא לשקול אי הרשעה. במישור העונש - המלצת שירות המבחן הינה לשל"צ בהיקף של 140 שעות לפי התוכנית המפורטת בתסקיר.

הצהרת נפגעת העבירה

4.המאשימה הציגה לעיוני הצהרת נפגעת עבירה אודות הפגיעה שחוותה בעקבות מעשי העבירה ועל עוגמת הנפש, הפחד, הכעס ותחושת ההשפלה שחוותה. לטענת המתלוננת, המקרה גרם לה בין היתר לדיכאונות והתקפי חרדה, סיוטים, חוסר ביטחון וחשדנות יתר כלפי גברים. לטענת המתלוננת, היא נמנעת מלהגיע לסניף קופת חולים בלי ליווי של אחד מבני משפחתה, וכן מנסה להימנע מבדיקה על-ידי שומרים בכל מקום בו הם נמצאים.

טיעוני הצדדים

5.עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה על בקשת הסנגור לביטול ההרשעה. המאשימה התנגדה לבקשה וטענה כי תנאי ההלכה הפסוקה לביטול הרשעה אינם מתקיימים בנסיבות המקרה. מנגד, הסנגור טען כי המקרה מצוי ברף חומרה תחתון של עבירת המעשה המגונה. לגישתו, יש להעדיף בנסיבות העניין את שיקולי השיקום האינדיבידואליים, בשים לב לכך שהרשעה עלולה לחסום את דרכו של הנאשם להתקבל בתום לימודי המשפטים ללשכת עורכי-הדין, ואף תקשה עליו למצוא עבודה מאוחר יותר בשירות המדינה ובמשרדי עורכי-דין שעלולים לבקש רישום פלילי לצורך קבלה לעבודה. כל צד תמך את טענותיו בסוגיה האמורה באסמכתאות מן הפסיקה.

אשר למישור העונש - המאשימה הסכימה לאמץ את המלצת שירות המבחן להטלת עונש של"צ, וכן עתרה למאסר מותנה ולפיצוי למתלוננת. הסנגור הסכים לעונש של של"צ ופיצוי, ואף טען כי אם הרשעתו של הנאשם תבוטל, הרי הוא מסכים לצו מבחן בעניין מרשו. הנאשם עצמו הביע חרטה על המעשים וטען כי הרשעה תהווה מכה קשה עבורו.

סוגית ההרשעה

6.הכלל הוא כי משנקבע כי אדם ביצע עבירה יש להרשיעו בדין, ורק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן יימנע בית-המשפט מהרשעה. בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997) נקבע כי הימנעות מהרשעה או ביטולה אפשריים בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. ושנית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. לאחר ששקלתי את מכלול החומר המונח לפניי ואת טענות הצדדים בסוגיה, אני סבורה כי התנאים האמורים אינם מתקיימים במקרה דנן וכי יש להותיר על כנה את הרשעת הנאשם.

7.בכל הנוגע למהות העבירה ונסיבות ביצועה - עסקינן בשלוש עבירות של מעשה מגונה שבוצעו בסמיכות זמנים כלפי אותה מתלוננת. מדובר בעבירות הפוגעות באוטונומיה של נפגעת העבירה על גופה ונפשה, בכבודה ובתחושת הביטחון האישי שלה, כפי שעולה מהצהרת נפגעת העבירה. נסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן טומנות בחובן חוּמרה. אמת, הנאשם נגע בירך של המתלוננת מעל הבגדים, כך שאין עסקינן בנגיעה באיבר מוצנע או אינטימי. במובן זה, המעשים המגונים שביצע הנאשם, על אף כיעורם, אינם מהמדרג הגבוה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם ניצל את תפקידו כמאבטח בקופת חולים, ובעודו לובש מדי אבטחה ונושא נשק התיישב לצד המתלוננת, העביר את ידו מעל המשענת ונגע בירך של המתלוננת בניגוד לרצונה מספר נגיעות בכל פעם. מעשה זה חזר על עצמו שלוש פעמים, כאשר המתלוננת קמה ממקומה כדי להתרחק מהנאשם, ואילו הנאשם שב להתיישב לידה ולגעת בירכה ללא הסכמתה. לשון אחר; אין מדובר במעשה מגונה בודד וחד-פעמי שהנאשם הפסיק מעשותו, כי אם בדפוס פעולה שחזר על עצמו מול המתלוננת, בלא שהנאשם עצר עצמו מלשוב על מעשיו. בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי טיב המעשים ונסיבות ביצועם אינם מאפשרים את ביטול הרשעתו של הנאשם בדין. האינטרסים הציבוריים בדבר אכיפה שוויונית של הדין וכן קידום עקרונות של הלימה והרתעה של היחיד ושל הרבים, תומכים בהעברת מסר ברור המוקיע את המעשים הנדונים ומתייג את העושה בתווית פלילית.

8.אוסיף ואומר כי לא שוכנעתי שהוכחה באופן ברור וממשי פגיעה קונקרטית חמורה בשיקומו או בעתידו של הנאשם בגין הרשעתו. לא נעלם מעיניי כי הנאשם חסר עבר פלילי וכי הוא כעת סטודנט שנה שנייה במכללה ללימודי משפטים, ולטענתו הינו תלמיד מצטיין בלימודיו. יחד עם זאת, הנאשם טרם סיים את לימודיו וטרם עמד בבחינות הלשכה. זאת ועוד; בשלב זה לא ברור האם הרשעה תחסום את דרכו של הנאשם להתקבל בעתיד כחבר בלשכת עורכי-הדין. זאת, בשים לב לכך שלפי סעיף 44 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, למוסדות הלשכה מסור שיקול-דעת הן בשאלה האם מדובר בהרשעה שבנסיבות העניין יש בה משום קלון, והן בשאלה האם המועמד אינו ראוי לשמש כעורך-דין. חזקה על הנאשם כי בבוא העת, ישטח טענותיו בפני הגורמים המוסמכים בלשכת עורכי-הדין, והם ישקלו אותן ויתייחסו אליהן. בהתחשב בכך, אינני סבורה כי הנאשם עמד בנטל להוכיח כי הרשעתו תוביל בהכרח לאי קבלה כחבר בלשכת עורכי הדין, אם וככל שהנאשם יסיים בהצלחה את לימודי המשפטים ויעמוד בבחינות הלשכה. ממילא, לא הוכח באופן ברור וממשי נזק קונקרטי חמור בשיקומו או בעתידו של הנאשם, במידה שיש בה כדי להצדיק העדפה של השיקולים האינדיבידואליים על-פני האינטרסים הציבוריים עליהם עמדתי לעיל. אמת, הרשעה מעצם טיבה וטבעה הינה בעלת השפעה על עתידו של כל מורשע. היא בוודאי לא תיטיב עם הנאשם. ואולם כאשר מדובר בנאשם בגיר הרי גם כאשר הוא חסר עבר פלילי, הכלל נותר הרשעה. הנסיבות לקולא ובהן: הודאת הנאשם והחרטה שהביע; העדר הרשעות קודמות וניהול אורח חיים נורמטיבי בעיקרו; ההרתעה האישית שבעצם ניהול ההליך הפלילי; ההשתלבות בלימודים אקדמיים; ומכלול הנסיבות האישיות; כל אלה יקבלו משקל במסגרת מלאכת גזירת הדין, אולם לא שוכנעתי כי יש בהן כדי להצדיק את ביטול ההרשעה.

9.ודוק, לא נעלמה מעיניי המלצת שירות המבחן "לשקול אי הרשעה". מדובר בנוסח זהיר לכאורה, שיתכן שנבע מקושי להתחקות אחר מניעיו העמוקים של הנאשם לביצוע מעשי העבירה. מכל מקום, אף אם שירות המבחן התייחס בחיוב לביטול הרשעת הנאשם, הרי מדובר בהמלצה בלבד. בית-המשפט נותן משקל מהותי לעמדת שירות המבחן, אולם המלצתו אינה כובלת את בית-המשפט שרואה את התמונה הכוללת תוך מחויבות לאמות-המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, לעקרון השוויון בין נאשמים וכן למכלול שיקולי הענישה הנוספים הצריכים לעניין.

10.בהתחשב במכלול הטעמים האמורים, אני רואה להותיר את הרשעת הנאשם על כנה.

גזירת-הדין

11.הצדדים הסכימו לאמץ את המלצות שירות המבחן להטלת עונש של"צ. נוכח הנסיבות לקולא עליהן עמדתי בסוף פיסקה 8 לעיל, הסכמה זו נראית בעיניי מאוזנת וראויה ואני רואה לכבדה. בנוסף, ראיתי לגזור על הנאשם עונש מאסר מותנה הצופה פני עתיד וכן פיצוי למתלוננת. בעניין האחרון, אעיר כי הטלת הפיצוי נועדה ליתן ביטוי לפגיעה במתלוננת. עם זאת, מאחר ולא הובאו לפניי ראיות בדבר היקף הנזק ושיעורו, אין הפיצוי מתיימר להכריע במכלול הנזקים שנטענו במסגרת הצהרת נפגעת העבירה. הדרך פתוחה לפני המתלוננת לנקוט בהקשר זה בהליך מתאים אחר, אם וככל שתמצא זאת לנכון. סוף דבר; אני גוזרת על הנאשם כדלקמן: