מדינת ישראל נ' פלוני (עציר)

החלטה

1.החלטתי זו ניתנת בהמשך להחלטותיי מימים 3.10.2013 ו- 30.10.2013.

2.בהחלטתי מיום 3.10.2013 עמדתי על כך שאין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, הן לעבירות של הנאשם כלפי אשתו ובנותיו והן לעבירות של בריחה ממעצר, איומים כלפי שוטר והכשלת שוטר. עוד קבעתי כי מתקיימת עילת מעצר, הן של מסוכנות והן של חשש להימלטות מאימת הדין. במצב דברים זה, ובשים לב לעברו הפלילי של המשיב, קבעתי כי לא ניתן לשלול את עמדת המדינה העותרת למעצר עד לתום ההליכים. יחד עם זאת, מהחומר עלה לכאורה כי העבירות בהן הורשע הנאשם בעבר בוצעו על רקע התמכרות לסמים ולאלכוהול, לאחריהם עבר המשיב תהליך גמילה ושיקום מוצלח ולמשך מספר שנים היה ללא הרשעות פליליות. מכתב האישום ומחומר הראיות לכאורה עלה כי קיים שימוש פעיל בסמים ובאלכוהול וככל הנראה הוא זה שעמד ברקע ביצוע העבירות נשוא התיק שלפניי. בנסיבות אלה, ראיתי בשעתו להזמין תסקיר מעצר לבחינת נסיבותיו של המשיב ורמת המסוכנות הנשקפת ממנו, תוך שהדגשתי מספר פעמים כי אין בכך כדי להתחייב או ליצור ציפיה בשאלת היתכנות חלופה, בין היתר בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה לבריחה ממעצר.

3.שירות המבחן מצא את הסיכון הנשקף מהמשיב להישנות התנהגות פוגענית כגבוה נוכח קיומה של התמכרות פעילה ממושכת, וסבר כי שילוב המשיב במסגרת שיקומית יכולה להפחית את הסיכון לבינוני גבוה. בדיון הקודם (30.10.2013) הביע המשיב עצמו הסתייגות משילוב בקהילה טיפולית סגורה וטען כי "בגלל מעידה לא חייבים מרכז גמילה" (עמ' 7 שורה 22 לפרוטוקול הדיון מיום 30.10.2013). על אף ההזדמנויות שבית משפט זה נתן למשיב בהחלטותיו מיום 30.10.2013 ומיום 11.11.2013, סירב המשיב פעמיים לצאת מבית מעצר לשני ראיונות שתואמו עבורו בקהילת הדרך. זאת למרות שצוות הליווי בשב"ס היה ערוך ומתוכנן לליווי זה, ואף ניסה לשכנע את המשיב לצאת, כפי שעולה מזכ"ד קמבץ הדרים מיום 31.10.2013 שהועבר לעיוני. לפניית השב"ס צורף מכתב של המשיב בו הוא מצהיר בכתב יד כי אינו מעוניין להגיע לקהילה טיפולית שכן הוא "נקי מסמים" וכי "מעידה" לא מצריכה קהילה טיפולית. בנסיבות אלה הוריתי בהחלטה מיום 12.11.2013 על ביטול היציאה של המשיב לראיון קבלה בקהילת הדרך.

4.בין לבין החליף המשיב את ייצוגו. בדיון היום טען בא כוחו הנוכחי של המשיב כי הוא מעוניין בקהילה טיפולית. דברים אלה עומדים בסתירה להתנהלות המשיב עד כה אשר סירב פעמיים לצאת לראיונות שתואמו עבורו. הדברים אף עומדים בסתירה למכתב שכתב המשיב בו הביע התנגדות ברורה ומפורשת לשילובו בקהילה טיפולית באופן העולה בקנה אחד עם דברים שאמר לפניי בדיון הקודם. גם היום התייחס המשיב לטיפול אישי ולמרכז יום ולא לקהילה טיפולית סגורה.

5.כפי שציינתי לעיל, מלכתחילה שאלת היתכנות חלופה טיפולית במקרה דנן עוררה קושי ממשי בשים לב לאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה (בש"פ 1981/11 סוויסה) ובשים לב לרמת המסוכנות הגבוהה יחסית הנשקפת מהמשיב ולקיומן של ראיות לכאורה לבריחה ממעצר. אף על פי כן, ראה בית משפט זה ללכת כברת דרך משמעותית לקראת המשיב ולבחון היתכנות למסלול טיפולי כבר בשעת המעצר. המשיב לא השכיל לנצל זאת על אף המשאבים הציבוריים שהושקעו לצורך כך. התנהלות המשיב מצביעה כי אינו מפנים ומכיר במצבו, על אף שמהתסקיר עולה כי הוא נתון בהתמכרות פעילה במשך תקופה ארוכה. הדבר משליך הן על שאלת כנות רצונו של המשיב להיגמל (להבדיל מציפיה לרווח משני של יציאה ממעצר) והן על רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב שלא מגלה תובנות באשר למצבו ההתמכרותי.

6.אשר על כן, אינני רואה להעתר לבקשת הסנגור להוסיף ולבחון היתכנות חלופת מעצר טיפולית. החלופות האחרות שהוצעו לשירות המבחן נמצאו בלתי מתאימות ועל כך עמדתי בהחלטתי מיום 30.10.2013. נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן אף אינני רואה להסתפק בחלופה שהוצעה היום באולם בבית האח. בנסיבות אלה, אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: