מדינת ישראל נ' פירגר

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בת זוג הגורמת חבלה של ממש.

על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 01/03/10, תקף המשיב את בת זוגו בכך שדחף אותה לתוך רכבו, היכה אותה באגרופים וסטירות בחלק גופה העליון, סגר את הדלת הרכב עליה, וכשניסתה לצאת מהרכב דחף אותה פנימה, הצמידה למושב הכסא, המשיך להכות אותה בפניה ובפלג גופה העליון.

המשיב החל בנסיעה כאשר במהלכה הוא מכה את בת זוגו בכך שסטר לה בפניה.

לטענת התביעה כתוצאה ממעשה המשיב, נגרמו למתלוננת חבלות כמתואר בכתב האישום.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר סטטוטורית ומבקש כי בית המשפט יורה כבר בעת הזו על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

ב"כ המשיב מעגן טיעונו בשניים, האחד העובדה כי מדובר במי שהינו נעדר עבר פלילי מכל סוג ומין שהוא, ושנית- נוכח חולשה ראייתית הקיימת בתיק.

מעיון בחומר המצוי בתיק החקירה, מסתבר כי כתב האישום מבוסס על עדותו של עד ראיה אשר הבחין במשיב תוקף את המתלוננת כמתואר בכתב האישום.

שוטרים שהגיעו למקום הבחינו במשיב ובבת זוגו שהיא בוכיה ונסערת וסימני חבלה על גופה.

בת הזוג סרבה לשתף פעולה עם המשטרה ולדבריה סך הכל, היא והמשיב התווכחו אך הוא לא תקף אותה.

ב"כ המבקשת טוענת כי אין לזקוף את העובדה שבת הזוג אינה משתפת פעולה לזכותו של המשיב, אלא יש לתת את הדעת לאפשרויות המניעים העומדים מאחורי סירוב לשתף פעולה.

לדבריה, קיומו של הארוע המתואר בכתב האישום, כפי שנקלט על-ידי עד הראיה, אינו עולה בקנה אחד עם דברי האישה וככל הנראה מצביע על חששה מפני המשיב.

חומרת העבירות המיוחסת למשיב, עולה מתוך פירוט העובדות בכתב האישום, והמסוכנות הנה מסוכנות סטטוטורית הקבועה בחוק, נוכח המעשים הללו.

יחד עם זאת, עצמתה של עילת המעצר לעולם הינה נגזרת של הראיות המצויות בפני בית המשפט והגם שסבורה אני כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו, אשר אינן רק ראיות לכאורה במובן הטכני, בכל זאת לא ניתן להתעלם מן החסר הראייתי לכאורה נוכח העדר שיתוף פעולה מצד בת הזוג.

זאת ועוד, נוכח העובדה כי המשיב נעדר עבר פלילי מכל מין וסוג שהוא, הרי שככל שקיימת מסוכנות, מדובר במסוכנות נקודתית כלפי המתלוננת בלבד.

לפיכך נדמה כי הרחקת המשיב מבת זוגו בתנאים אשר יבטיחו גם הרחקה גיאוגרפית משמעותית וגם פיקוח צמוד והדוק במקום מעצר הבית, יהיה בהם כדי ליתן מענה למסוכנות הנקודתית הנשקפת מפניו.

אשר על כן, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין, הנני מורה על שינוי תנאי שחרורו של המשיב כדלקמן:

א.המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת רח' נורדאו 13 דירה 6, אשדוד בבית משפחת פורליאנד.

ב.המשיב ישהה במקום מעצר הבית משך 24 שעות שהוא בפיקוח צמוד והדוק של מר פורליאנד גריגורי ת.ז. 320420649.