מדינת ישראל נ' פיקדו(עציר)

החלטה

ההליך

לפני בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו של המבקש.

המבקש מואשם בעבירת חבלה בכוונה מחמירה. בתחילת הדרך הסכים הסנגור לקיומן של ראיות לכאורה,טען לקיומה של חולשה ביחס לראיות אלה וטענתו נדחתה. עתה, כחלוף חודשים רבים, ולאחר שנשמעו עדי התביעה, סבור הסנגור כי ראיות התביעה כורסמו במידה המחייבת עיון מחדש בשאלת המעצר.

על פי כתב האישום, ישב המבקש בשעות הערב בפאב, יצא וחזר לאחר זמן. בסמוך לאחר חצות נתגלע ויכוח בין המבקש לבית המתלונן. השניים יצאו אל מחוץ לפאב ואז התקרב המבקש למתלונן, בעודו אוחז חפץ חד, ודקר אותו בבטנו. המתלונן נפצע גם בידו, בעת שניסה להתגונן. המתלונן פונה לבית החולים והתברר כי נגרמו לו נזקים חמורים, כמפורט בכתב האישום.

יוער כי אין מחלוקת שהמתלונן נדקר בליל האירוע, והמבקש היה שם בתחילתו של הערב. אולם, לטענת המבקש, הוא עזב את המקום מוקדם יחסית והיה ישן בביתו בעת שהמתלונן נדקר. לשיטתו, מאן דהו אחר הוא אשר דקר. הנוכחים במקום, לרבות המתלונן, החליטו להפליל את המבקש, במקום את העבריין האמיתי, מסיבה שאינה ידועה.

בעת הדיון בפני כב' השופט צלקובניק, לא הייתה מחלוקת על עצם קיומן של ראיות לכאורה. שכן, המתלונן עצמו וכן עדי ראייה נוספים מפלילים את המשיב כמי שביצע את המעשה. יחד עם זאת, הסנגור העלה אז סדרת טענות בדבר חולשת הראיות. טענות אלה נדחו על ידי כב' השופט צלקובניק בהחלטתו מיום 12.5.12. נקבע כי מדובר אמנם בטענות הגנה, הטעונות ליבון בעת המשפט, אך אין הן גורעות מאיכות הראיות לכאורה לעניין שלב המעצר.

כאמור, הטענה היא כי עתה, לאחר שמיעת העדים, חל כרסום במשקל הראיות ולפיכך יש לבחון מחדש את שאלת המעצר.

על מנת שתישקל מחדש שאלת המעצר, בהקשר לכרסום בראיות, יש לבחון אילו מבין הטענות של הסנגור כבר הועלו בשלב הראשון, או יכולים היו להיות מועלים בשלב הראשון, ואילו הן טענות הנובעות משינוי אמיתי במצב הראיות עקב שמיעת התיק או גילוי ראייה חדשה. רק אם מתברר שיש שינוי של ממש לגבי חלק מהראיות, יש לבחון אם במבט כולל, על כל הראיות בכללותן, אם השתנתה מערכת הראיות שינוי דרמטי וחל שינוי מהותי במשקל של הראיות שיש בו כדי להפוך הקערה על פיה (ראו לדוגמא בש"פ 6018/11 שויקי נ' מדינת ישראל (מיום 30.8.11)).

בחינת טענות הסנגור

הטענה הראשונה של הסנגור נוגעת לכך שנמחקו סרטי מצלמת האבטחה, ממחשב בית העסק שנתפס במקום. לכאורה, יכולים היו אלה להכריע לגבי גרסת המשיב, בעניין זמני הגעתו למקום, אם בכלל היה במועדון קרוב לשעת חצות, כנטען, או שעזב הרבה קודם. בעל המקום כלל לא נחקר בעניין זה. אולם, עניין זה עלה כבר בשלב הראשון. אכן, לאחרונה התבקש צו להעביר המחשב לידי ההגנה על מנת שתנסה בעצמה להפיק את הסרטים המחוקים באמצעות מומחה לדבר, אך התברר כי המחשב הוחזר כבר מזמן לבעלים.

לא מצאתי שיש בעניין זה חידוש. עצם המחיקה כבר היה ידוע, והסנגור התייחס לכך באריכות בדיו בפני כב' השופט צלקובניק. האפשרות לבקש צו לבדיקה על ידי ההגנה הייתה קיימת מיום הגשת כתב האישום. העובדה כי מתברר עתה סופית שלא ניתן לשחזר דבר, כאשר למעשה זו הייתה ההנחה מלכתחילה, אינה בבחינת חידוש.

הסנגור קובל על כך שלא נבדק DNA על סכין המטבח שבפאב, שנמצא במקומו במטבח, למרות שבאחד הסרטים נראה שיש עליה כתם אדום, ולא נמצאה אף סכין אחרת בזירה. המדינה לא סברה שיש סיכוי כלשהו שזה הסכין בו בוצע המעשה, שכן אין זה דרכם של דוקרים להשיב סכין למקום, לאחר הדקירה, מה גם שעל פי הממצאים הדקירה הייתה בחוץ ולא בתוך הפאב, וכיצד זה יחזור הסכין למטבח? לטעמי, בהעדר כל סכין אחר, איני בטוח ששיקול זה היה נכון, ואפשר שצריך היה לבחון מעבדתית את טיב הכתם על הסכין. אולם, אף טענה זו הועלתה בתחילת הדרך (עמ' 4 שורה 17 לפרוטוקול יום 12.5.11), ואין בה כל חידוש. הוא הדין גם לגבי טענות נוספות של הסנגור עליהן חזר למרות שכבר עלו בתחילה. כגון, אודות העדר כל נתז על הבגדים שלכאורה לבש המבקש בליל האירוע (שם עמ' 5 ש' 5) ולגבי אי בדיקה מספקת אודות מצלמות במרכז הקליטה, מקום מגורי המבקש (שם עמ' 5 ש' 12). משמע, שאף טענות אלה ישנות הן.

הסנגור העלה בחצי פה עוד טענה לגבי חלק מעדי התביעה שלא התייצבו, ולא פירט באלו עדים מדובר ומה משמעות הדבר. מכל מקום, עיון בפרוטוקול מלמד כי העידו המתלונן, שניים שלכאורה ראו את המשיב במקום עובר למעשה הדקירה ובניגוד לגרסתו. אחד מהם (שהוא במקרה שוטר מג"ב) שאל מיד את הנדקר מי עשה זאת ולדבריו הנדקר הפליל מיד את המשיב, בעודו שוכב על הארץ, מתבוסס בדמו ובמעיו השפוכים. בהעדר טענה קונקרטית לכרסום בעדויות עצמן, נראה שגם בכיוון זה אין חידוש של ממש.

סיכום

נמצא שהסנגור לא עבר, למעשה, את המחסום הראשון, ולא הראה שינוי משמעותי בטיב הראיות בין המועד בו נבחנו על ידי כבוד השופט צלקובניק לבין היום. משכך, אין מקום לבחון אם שם יש בשינוי בראיות, שאינו קיים למעשה, כדי להפוך הקערה על פיה ולשנות את הפרמטרים הבסיסיים של הערכת הראיות בתיק זה.

במצב דברים זה לא יהיה זה נכון מצדי להעריך מחדש את הראיות, העדויות או הטענות למחדלים בתיק זה באופן מפורט. שכן, הדבר נעשה כבר על ידי שופט אחר בתחילת הדרך, ואין אני יושב בערעור על חברי.

סיכומו של דבר, הטענות לעניין הכרסום בראיות נדחות.

ניתנה היום, י' סיון תשע"ב, 31 מאי 2012, בנוכחות המבקש, ב"כ עו"ד ליאור רונן והתובע עו"ד ג'ראר יחיא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: