מדינת ישראל נ' פיק

גזר דין

הנאשם הורשע על-פי הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שעניינם נהיגה בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה על סעיף 10 א' ונהיגה ברכב בביטוח לא תקף עבירה על סעיף 2 בביטוח רכב מנועי תש"ל – 1970.

בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם אשר נפסל בבית משפט לתעבורה בת"א מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים הפקיד את רישיון נהיגתו ביום 24/1/08 ונמצא ביום 20/4/08 בכביש 652 ליד יקב זיכרון יעקב נוהג ברכב ביודעו שהוא פסול מנהיגה, עבירה חמורה לכל הדעות.

ב"כ המאשימה מבקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה תוך הפעלת פסילה על תנאי מהרשעותיו הקודמות 55 ו- 57 במצטבר, פסילה על תנאי ותשלום קנס כספי הולם.

מנגד, טוענת ב"כ הנאשם, כי מירב עבירותיו של הנאשם כפי שהם משתקפות בגיליון הרשעותיו הן עבירות טכניות הנאשם נוהג ברכב משנת 1984 ועובד בחברה שמשווק בה מוצרים כך שרישיון נהיגתו משמש אותו לפרנסתו ולפרנסת משפחתו ועל כן מבקשת היא שהפסילה ככל שתוטל עליו תסוייג על רכב דו גלגלי והקנס יהיה מתחשב.

ב"כ הנאשם עותרת עוד שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל, שהרי הטלת מאסר בפועל במקרה זה יש בה משום עונש לבני משפחתו ופגיעה בסיסית בפרנסתם.

עיינתי בנסיבות המקרה מהן עולה כי הנאשם לא יכול היה להתאפק יותר מאשר שלושה חודשים על פי כתב האישום וחרף העובדה שהפקיד את רישיון נהיגתו במזכירות בית המשפט תוך התעלמות מהוראות כל חוק ומצווי בית המשפט, נוטה לידיו רכב ונוהג בו ביודעו שהינו פסול לנהיגה.

הרציונל מאחורי קיום הוראת בית המשפט בדבר פסילה מלנהוג ברכב הוא בבחינת יכולת כל אחד להתאפק ולהציב לעצמו גבולות תוך ציות לא רק להוראות החוק אלא גם לצווי בית המשפט. ומשלא עלה בידי הנאשם לעשות זאת, חמור הדבר שיש להרחיקו כביכול מן הציבור.

ומכאן עתירתו של ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל.

עיינתי בהרשעותיו הקודמות של הנאשם ומהן עולה כי מתוך 57 הרשעות בפרק זמן של נהיגה פוטנציאלית משנת 1984 עד היום כולל גיליון הרשעותיו הקודמות 16 עבירות של נהיגה במהירות מופרזת ובשנת 2006 הוטל על הנאשם בין היתר עונש של פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים בעבירה לא פחות חמורה הרשעה מס' 57 של אי עצירה לפני פסילה אל מול אות אזהרה של מסילת הרכבת, הוטל על הנאשם בנוסף לתקופת הפסילה של חודש 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

יחד עם זאת, מדובר באדם נורמטיבי הנשוי ובעל משפחה, ובעבודתו הנוכחית הוא מפרנס את משפחתו, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובהנחה שהודעתו מגלמת בתוכה הבעת חרטה שלא לחזור ולנהוג ברכב בזמן פסילה או לנהוג ברכב ללא רישיון נהיגה. אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

1. תשלום קנס כספי בשיעור של 2500 ₪ או 15 ימי מאסר תחתיו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שוויים ורצופים של 500 ₪ כל אחד, החל מיום 1/4/11 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד לפירעון מיידי את כל יתרת הקנס.

2.אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים בפועל.

3.אני מפעיל פסילה על תנאי שהוטלה על הנאשם בהרשעה מס' 55 כך שהנאשם יהיה פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, כמו כן אני מפעיל פסילה על תנאי של 3 חודשים מהרשעה מס' 57 שבגיליון הרשעותיו הקודמות ת/1 במצטבר להפעלת הפסילה מהרשעה מס' 55 כך שהנאשם יהיה פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים.

הפסילה בפועל שהוטלה זה עתה והפסילה על תנאי המצטברת משתי הרשעותיו הקודמות שהופעלה בגזר דין זה, תהיינה במצטבר. כך שהנאשם יהיה פסול מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים.

4.אני פוסל את הנאשם מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

5.מאסר על תנאי של 4 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יישא בו אלא אם יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין אחריה.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.