מדינת ישראל נ' פיסחוב(עציר)

פסק דין

ס. הנשיאה, השופט י' גריל, והשופטת ב. בר-זיו:

א.בפנינו ערעור המדינה על גזר-דינו של בית-משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן), מיום 26.12.12, ב-ת.פ. 326-11-10, לפיו נדון המערער ל-12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה (דהיינו: תשעה חודשים ויום), ומן היתרה שתיוותר לאחר ניכוי ימי המעצר, ירצה המשיב חודש אחד בחופף למאסר אותו הוא מרצה כעת, ואילו חודשיים (פחות יום) יהיו במצטבר לאותו מאסר.

בנוסף נדון המשיב ל-6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שהמשיב לא יעבור עבירת גניבה או התפרצות.

ב.אלה העובדות הצריכות לענין:

בהתאם לכתב האישום המתוקן, התפרץ המשיב, יליד 1980, ביחד עם הנאשם מס' 2 (שעניינו איננו מצוי בפנינו), בצוותא, בתאריך 27.10.09, לביתו של המתלונן בחדרה, וזאת באופן שאיננו ידוע למדינה. הם פתחו את דלת הכניסה לבית ונכנסו אל הבית בכוונה לבצע בו גניבה. משנכנסו השניים לבית והבחינו בבעלים, הם ברחו מן המקום במנוסה.

המדינה ייחסה לשניים עבירה של התפרצות למגורים, בצוותא, כדי לבצע עבירה, לפי סעיף 406 (ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ג.בפני בית משפט קמא התקיימו מספר ישיבות לשמיעת ההוכחות, ונשמע חלק ניכר מפרשת התביעה (כמעט עד סיום), אך בישיבה מיום 26.12.12, הושג הסדר לפיו בוצע תיקון בכתב האישום, ואזי הודו המשיב והנאשם הנוסף בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשעו בהתאם לכך.

ד.במסגרת הטיעונים לעונש בפני בית משפט קמא טענה המדינה שמתחם הענישה הראוי נע בין 12 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר, וכן הצביעה על כך שלחובת המשיב 10 הרשעות קודמות בעבירות התפרצות לדירה, כניסה לבתי מגורים, סמים, מירמה, אלימות, החזקת סכין, עבירות כלפי כלי רכב, פציעה, וחבלות.

נטען, שנוכח העובדה שמאסרים קודמים אותם ריצה המשיב לא הרתיעוהו והוא חזר לבצע עבירות כנגד הרכוש, ונוכח הרשעותיו הקודמות, יש לחרוג לחומרה ממתחם הענישה ההולם, תוך התייחסות לשיקול של הגנה על שלום הציבור, וזאת במצטבר לעונש המאסר בפועל שריצה המשיב בגין תיק אחר בשעת מתן גזר דינו.

ה.סניגוריתו של המשיב טענה בפני בית משפט קמא שיש להבחין בין עבירת התפרצות בודדת (כמו בענייננו) לבין עבירות התפרצות (בלשון רבים).

לטענת הסניגורית, בעבירת התפרצות בודדת מתחם הענישה הוא עד שנת מאסר בפועל, ואילו כשעסקינן בעבירות התפרצות (ברבים) מתחם הענישה מכפיל ואף משלש עצמו.

הסניגורית ציינה בפני בית משפט קמא, שבתיק זה כמעט והסתיימה כל פרשת התביעה ובסופו של יום החליט המשיב להודות בכתב האישום המתוקן, ליטול אחריות ולנקות שולחן. הסניגורית גם ציינה, שלטעמה היו בתיק זה מחדלי חקירה רבים, ולגבי פעולות רבות שבוצעו בתיק החקירה, לא הצליחה המדינה, לדעת הסניגורית, לעמוד בנטל ולקשור בין המימצאים שנתפסו בזירה לבין מי מן הנאשמים. הסניגורית סבורה, שאף נושא הזיהוי אינו נקי מספיקות, ולכן ניהול ההוכחות לא היה, כך לדעת הסניגורית, בגדר בזבוז זמן.

הסניגורית גם טענה, שההתפרצות נשוא הדיון לא היתה בדרגת חומרה גבוהה, מה גם שהנאשמים לא גנבו דבר ולא נגרם נזק.

ו.לגבי נסיבותיו האישיות של המשיב, מסרה הסניגורית שהוא עלה ארצה בגיל 6, ומגיל 16 הוא מכור לסמים, ורק בשנתיים האחרונות הוא נקי מסמים, בכוחות עצמו, ועובר במסגרת בית הסוהר תהליך שיקום.

הסתבכותו בעבירות באה, כך נטען, עקב התמכרותו של המשיב לסמים וחובות לשוק האפור. לאחרונה, כך נטען, החל המשיב "לקחת עצמו בידיים" , מבין את הסיטואציה בה הוא נמצא, ויש לו רצון להשתקם.

עוד הדגישה הסניגורית, שהמשיב היה עצור בתיק זה, מעצר ממש, תשעה חודשים ויום. לדעת הסניגורית העונש הראוי במקרה זה הוא עונש מאסר בסדר גודל של התקופה בה היה המשיב במעצר.

ז.בגזר דינו ציין בית משפט קמא, שעברו של המשיב אכן מכביד, הוא היה עצור בתיק זה תשעה חודשים ויום, והוא שפוט כעת ל-30 חודשי מאסר בגין תיק אחר (שהתנהל בבית משפט השלום בנתניה). לדעת שופט קמא אילו היה המשיב מודה שם ומצרף את התיק נשוא ערעור זה, הרי בפועל העונש הכולל שהיה נגזר עליו, לא היה חורג בהרבה ממה שבסופו של דבר הוטל עליו שם.

עוד הוסיף בית משפט קמא, שנוכח הודייתו של המשיב, חלק קטן מן העונש נשוא גזר הדין ירוצה בחופף לעונש המאסר הממושך בן 30 החודשים שהוטל עליו בבית משפט השלום בנתניה.

לפיכך, הטיל בית משפט קמא על המשיב את הענישה שפירטנו בפתח דברינו.