מדינת ישראל נ' פינטו(עציר) ואח'

גזר דין

על פי גילו של הנאשם 3, יליד 1990, הזמנתי בעבורו תסקיר מטעם שירות המבחן. דא עקא, שירות המבחן שובת והתסקיר לא הוגש. מפי ב"כ הנאשם הבנתי כי שירות המבחן אפילו לא הספיק להיפגש עם הנאשם בכלאו.

כאשר קבע המחוקק, על בסיס גילו של הנאשם, כי לא ייגזר דינו בטרם יונח תסקיר מטעם שירות המבחן לנגד עיני בית-המשפט, הוא התכוון בכך לסייע לנאשם, על מנת שכל עניינו ייפרש בפני בית המשפט. אולם, כאשר הצורך להמתין להגשת תסקיר, בנסיבות הנוכחיות, עלול לפגוע בנאשם, הרי שלא זו היתה כוונת המחוקק ולא זו תכלית ההוראה הזו.

על כן לא אמתין לסיום השביתה, שאינני יודע מתי תסתיים, ואגזור את דינו של הנאשם כבר היום, שכן הוא עשוי להיפגע, אילו דחיתי את הטיעונים לעונש ואילו דחיתי גם את מועד מתן גזר דין.

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. מתברר, כי ביום 1.4.2010, נשלח על ידי אביו, הוא הנאשם 2, לקבל בעבורו מנאשם 1 סם מסוכן מסוג קוקאין בכמות של 200 גרם לערך. ביום 11.4.2010 נשלח הנאשם שוב על ידי אביו לקבל בעבורו מן הנאשם 1 סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של כ- 307 גר' נטו, אשר נתפס, בסופו של דבר. הסם במשלוח הקודם כלל לא נתפס ועל כן נוצרו קשיים ראייתיים בהוכחת האישום הנוגע למשלוח הראשון, כפי ששמעתי, על בסיס טיב הראיות, במהלך הגישור שערכתי בתיק.

להשלמת התמונה אוסיף כי גזרתי כבר את דינם של הנאשמים 1, 2 ו- 4, וזה לאחר שכתב האישום כנגד נאשם 5, בוטל מחמת ראיות שלא היו מספיקות להוכחת מעשיי העבירה שיוחסו לו.

על הנאשם 1 גזרתי 42 חודשי מאסר בפועל, בצירוף רכיבי ענישה נוספים. על נאשם 2 גזרתי 33 חודשי מאסר בפועל, בצירוף רכיבי ענישה נוספים. ועל הנאשם 4 גזרתי 15 חודשי מאסר בפועל, בצירוף רכיבי ענישה נוספים. גם שם נגזרו העונשים תוך התחשבות, בין היתר, בקשיים ראייתיים.

שמעתי מפי באת-כוח המאשימה את עמדתה העונשית, שתאמה, ככלל, את העמדה העונשית לגבי נאשם 4 והיא אף הסבירה מדוע היא מציגה עמדה זו ומהם השיקולים הציבוריים בהקשר עבירות סמים, בכלל, ובהקשר ענייננו בפרט.

ב"כ הנאשם סיפר על הנאשם ועל תולדות חייו. הוא עמד על סף גיוס לצה"ל, לאחר מאמצים לא קלים. את מעשיו ביצע בעבור אביו לאחר שלא יכול היה לסרב לו ומתוך שלא ידע את מלוא הפרטים הכרוכים, לפחות בכמות הסם. על כן עתר להסתפק בתקופת מעצרו עד היום, המגיעה כמעט כדי שנה אחת.

להשלמת התמונה העניינית אוסיף כי לחובת הנאשם הרשעות קודמות הנוגעות לגזר דין שניתן ביום 30.12.07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בגין עבירה של שוד, התנהגות פרועה במקום ציבורי ושורה של הפרות הוראות חוקיות. הנאשם הודה אז בכל סדרת העבירות ונידון לעונש של 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. משמעו של דבר כי גם העבירה המרכזית שהורשע בה, השוד, לא היתה חמורה בנסיבותיה ומכל מקום בית המשפט התחשב בגילו הצעיר בשעת ביצוע העבירה, שנת 2005.

על משמעותן של עבירות הסמים עמדתי, בהרחבה יחסית, בעת שפרשתי את שיקולי הענישה בגזר דינם של יתר הנאשמים בתיק. דיברתי שם על המאמצים הרבים הננקטים במסגרת המלחמה הניטשת בעבריינות הסם, כמו גם על כך שאפילו מי שאין לחובתם עבר פלילי, מתפתים לבצע עבירות כאלה והכל על רקע של בצע כסף. על כן יש להילחם בעבריינות זו בכל הדרכים האפשריות, כדי להרתיע את העבריינים עצמם, ועבריינים בכוח, אחרים, מפני ביצוע עבירות כאלה.

מול שיקולי האינטרס הציבורי עומדים השיקולים לקולא ובהם הקשיים הראייתיים שהיו על דרכה של התביעה להוכחת מלוא המפורט בכתב האישום, לקיחת האחריות על ידי כל הנאשמים, כולל נאשם זה, גם בנסיבות אלה, הודייתו, גילו הצעיר והעובדה כי עברו הפלילי איננו מכביד. כל אלה יילקחו בחשבון, מתוך לקיחה בחשבון גם של עקרון אחידות הענישה, על מנת שלא יווצרו פערים בלתי סבירים בין העונשים הנוגעים לכל הנאשמים בתיק זה.

הנאשם עצמו הסביר את נסיבות הביצוע, מביע חרטה על מה שעשה וכן את רצונו להשתקם ולהמשיך בדרך הישר, לאחר שישתחרר ממאסרו.

מכוח השיקולים האמורים אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.13 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 11.4.2010.

2.12 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירת סמים מסוג פשע.

3.3 חודשי פסילת רישיון הנהיגה, שתחילתם בתום סיום מאסרו.

בנסיבות הביצוע, כאשר הנאשם היה שליח של אביו לקבלת הסם בעבורו ונכשל בכך רק משום שלא היה בכוחו לסרב לאב, החלטתי שלא לחייבו בעונש של קנס.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום י"א אדר ב תשע"א, 17/03/2011 במעמד הצדדים.