מדינת ישראל נ' פימה

החלטה

רשמתי בפני את הודאת הנאשמת. בשלב זה אני נמנעת מהרשעתה.

ניתנה והודעה היום ז' אייר תשע"ב, 29/04/2012 במעמד הנוכחים.

לבנה צבר, שופטת

החלטה

הנאשמת הודתה בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 זאת בשל כך שביום 18.11.11 בניגוד להסכם שאושר על ידי בית הדין הרבני בתל אביב וקיבל תוקף של פסק דין, ושהוא ההוראה החוקית, לא איפשרה למתלונן שהוא הגרוש שלה להיפגש עם בנם המשותף.

אומרת הנאשמת שעד אותו מועד הסדרי הראיה היו כאלה שהיו גמישים וכי בפעמיים שקדמו למועד ההפרה של ההוראה החוקית לא הגיע המתלונן לפגישה עם הבן והיא כדי למנוע מפח נפש מהבן לא הביאה אותו למקום המפגש. אומרת הנאשמת שמאז האירוע נשוא כתב האישום, הסדרי הראיה קבועים, ברורים ולא ניתנים להפרה. התביעה אומרת שהיא מצטרפת לנימוקי הסנגור ומכאן אני מבינה שיש ממש בטענות העובדתיות האלה שכמובן אינן יכולות להיבדק על ידי.

מוסיף הסנגור וטוען שיש חשש לפגיעה בעתידה התעסוקתי של הנאשמת וגם על כך לא חולקת התביעה.

בנסיבות העניין כאשר עסקינן בנאשמת נטולת עבר פלילי כשזו לה המעידה הראשונה ויש לקוות האחרונה, לנוכח החשש בפגיעה בעתידה התעסוקתי ונוכח ההודאה ונטילת האחריות אני רואה לנכון לחרוג מהכלל לפיו הודאה גוררת הרשעה, ולהימנע מהרשעת הנאשמת.

אני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות עצמית על סך של 1,000 ₪ שתעמוד בתוקפה למשך 12 חודשים מהיום וזאת לבל תעבור בתקופה זו את העבירה שבביצועה הודתה בתיק זה.

ההתחייבות תחתם לאלתר שאלמלא כן תאסר הנאשמת ל- 30 יום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום ז' אייר תשע"ב, 29/04/2012 במעמד הנוכחים.

לבנה צבר, שופטת

קלדנית: איילת סוסן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: