מדינת ישראל נ' פיטוסי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של עצירת הרכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה וזאת בניגוד לתקנה 71 (1) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

מהדו"ח עולה כי בתאריך 20/11/08 בשעה 02:00 בקומה 3 , טרמינל 3 , שער 31 נתב"ג, עצר הנאשם את המונית (להלן : "המונית") על הנתיב השמאלי מול השער 31 כשבמקום אבני שפה אדום לבן ותמרור ב-29.

בישיבת ההקראה שנערכה בתאריך 15/11/09 ציין הנאשם:

"אני עצרתי את הרכב במקום שעמדתי לא הייתה תנועה , לא הפרעתי .במקום שעצרתי לא ניתן לחנות אבל ניתן לעצור"

מטעם התביעה העיד שולץ רן ( להלן : "השוטר") שאישר בעדותו כי ערך את הדו"ח ת/1 וחזר על תוכנו.

בחקירתו הנגדית הוסיף כי הנאשם יכול היה לחנות אלא שלא יפריע לאף אחד.

הנאשם העיד כי עובד בתחנה שעושה נסיעות חוץ מזה 4 שנים.

באותו יום הוריד נוסע בשדה תעופה בטרמינל 3 . הוא המתין אם יש לו חזרות לירושלים היה שם כשעה , התעייף ונרדם לרבע שעה. לטענתו הוא חנה 500 מטר לפני שער שהיה פתוח ולפני התמרור שמורה על אי עצירה . הנאשם הוסיף כי הוא חנה באדום לבן.

בחקירתו הנגדית ענה הנאשם בחיוב לשאלה כי חנה בנתיב השמאלי והוסיף כי הוא היה חייב לעצור כי אחרת היה מת . כן אישר כי הרכב היה מונע כי היה מזגן , הוא ישן והשוטר העיר אותו כי הוא דפק על החלון עם הפנס.

כן הוסיף הנאשם כי לא הפריע לתנועה , והשדה היה ריק ובצד ימין יש שלט שמותר לעצור ע"מ להוריד נוסעים.

לאחר ששמעתי את עדותו של הנאשם, עדותו של השוטר ולאחר ששקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בבית המשפט מצאתי כי דו"ח ת/1 מפורט וכולל את מלוא הפרטים שיש בהם כדי לבסס את האישום כנגד הנאשם. שוכנעתי שהמאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם גרם באופן חנייתו הפרעה לתנועה וזאת לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה במשפט פלילי ואנמק:

עדותו של עד התביעה היתה מהימנה, עקבית ועלתה בקנה אחד עם הרשום בת/1. לכן נתתי בעדות אמון מלא.

אין הנאשם חולק כי עצר את רכבו בנתיב השמאלי בו מסומן אדום לבן כלומר מקום עצירה זה הינו אסור עפ"י חוקי התעבורה.

הנאשם הודה כי במועד הרלבנטי לכתב האישום החנה את רכבו במקום המצוין בדו"ח ת/1. עוד הודה הנאשם כי המקום בו החנה הינו הנתיב השמאלי המסומן אדום לבן .

אומנם לטענתו, לא הפריע לתנועה כי המקום היה ריק והתמרור ב-29 , אולם הוא חנה לפני התמרור ב-29.

הנאשם בעצם מודה כי "נאלץ לעצור" נסיעתו, משום שהיה עייף ואפילו נרדם באוטו כרבע שעה. אם כך הדבר אין הוא יכול להעיד כי לפחות בזמן שהוא ישן לא הפריע בפועל לתנועה.

עיון בתקנה 72(א)(1) לתקנות התעבורה מגלה איסור סטטוטורי מפורש לחנות במיקום בו חנה הנאשם. נסיבות ביצוע העבירה, מהות והיקף ההפרעה לתנועה, שיצרה חניית הנאשם, כמתואר ע"י השוטר וע"י הנאשם עצמו, מקימות את יסודות העבירה נשוא תקנה 71(1) לתקנות התעבורה, בה הואשם הנאשם.

לסיכום: הנאשם עצר והחנה את רכבו בנתיב השמאלי , באדום לבן , בפרק זמן של לפחות רבע שעה על כן אופן עצירתו מהווה הפרעה ועיכוב לתנועה, שכן עלולים כלי רכב שנסעו בנתיב השמאלי לסטות לנתיב הימני כדי לעבור במקום.

אשר על כן, הנני מוצאת את הנאשם אשם בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.