מדינת ישראל נ' פיאד(עציר) ואח'

גזר דין לנאשם 1

רקע

1.הנאשם הורשע, כפי הודייתו, בעבירות של גניבת רכב – לפי סעיף 413 ב לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן – "החוק") – בחמישה מופעים שונים וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק – בשני מופעים שונים.

כך במסגרת הסדר טיעון לפיו כתב האישום תוקן, הנאשם חזר בו מכפירתו והמאשימה הגבילה עתירתה לעונש למאסר בפועל בן 55 חודשים, מאסר על תנאי, קנס בסכום של 50,000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה. הסנגור טען באופן חפשי לעניין רכיבי המאסר והקנס.

2.הנאשם יליד 1968 ובעברו שבע הרשעות קודמות במגוון עבירות סמים מסוכנים, הפרת הוראה חוקית, שב"ח, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, התחזות לאחר, שימוש במסמך מזוייף, שבל"ר, התפרצות וגניבה, קבלת נכסים שהושגו בפשע, קבלת רכב או חלקי רכב גנובים – באחד עשר מופעים שונים ומסחר בהם – בעשרה מופעים שונים. הנאשם ריצה עונשי מאסר ארוכים המסתכמים כדי שמונה שנים לערך.

3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם חבר לנאשמים הנוספים ולאחרים, שזהות חלקם אינה ידועה, בגדר התארגנות עבריינית של גנבי רכב. חברי הכנופיה ארגנו בשיטתיות, תוך תיאום והכנה מדוקדקים, גניבות כלי רכב משטח מדינת ישראל והעברתם לשטחי האזור – יהודה, שומרון וחבל עזה.

4.לנאשם יוחסו האישומים הראשון, החמישי, השישי, התשיעי והאחד עשר.

5.מעובדות האישום הראשון, המייחס לנאשם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וגניבת רכב, עולה כי הנאשם קשר קשר עם נאשמים 2, 3 ו- 5 לגנוב רכב מסוג פיג'ו. ביום 9/2/2010 התפרצו נאשמים 2 ו- 3 לדירת בעל הרכב וגנבו פריטים שונים ובכללם מפתחות הרכב. הנאשמים 2, 3 ו- 5 ושניים אחרים גנבו את הרכב והעבירוהו לנאשם בשטחי האזור שמכרו תמורת סכום של 7,300 ₪.

מעובדות האישום החמישי, המייחס לנאשם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וגניבת רכב, עולה כי החל מיום 12/2/2010 קשר הנאשם קשר עם הנאשם 3 לגנוב רכב מסוג פורד. הנאשם הזמין מהאזור את גניבת הרכב ותאם בין חברי הכנופיה. הרכב נגנב על ידי הנאשם 3 ואחר. הנאשם ונאשמים 2 ו- 3, פנו לאחרים והציעו למכור להם את הרכב.

מעובדות האישום השישי, המייחס לנאשם עבירה של גניבת רכב, עולה כי ביום 14/2/2010 התפרץ נאשם 2 לבית בעל רכב מסוג פורד, גנב ממנו פריטים שונים ובהם מפתחות הרכב. הנאשם תיאם מהאזור בין חברי הכנופיה את גניבת הרכב שנגנב בפועל על ידי הנאשמים 2 ו- 4 ואחר והנאשם ניהל מו"מ למכירת הרכב.

מעובדות האישום התשיעי, המייחס לנאשם עבירה של גניבת רכב, עולה כי ביום 19/2/2010 תיאם הנאשם מהאזור בין חברי הכנופיה גניבת רכב מסוג פורד, שנגנב בפועל על ידי הנאשמים 2 ו- 3 ואחרים.

מעובדות האישום האחד עשר, המייחס לנאשם עבירה של גניבת רכב, עולה כי הנאשם תיאם מהאזור בין חברי הכנופיה גניבת רכב מסוג מאזדה שנגנב בפועל ביום 11/2/2010 על ידי הנאשם 3 ואחר.

6.על נאשם 2, בעל עבר פלילי מכביד ורלוונטי, שיוחסו לו 5 עבירות של גניבת רכב, עבירה אחת של קבלת רכב גנוב, שתי עבירות של התפרצות לבית מגורים וגניבה, חמש עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שתי עבירות של החזקת מכשירי פריצה ועבירה אחת של אחזקת סכין – נגזרו, בין היתר, 66 חודשי מאסר בפועל וקנס בסכום של 50,000 ₪.

על נאשם 5, שיוחסו לו עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת מכשירי פריצה, ומשזה טרם שהה קודם לכן מאחורי סורג ובריח, נגזרו 13 חודשי מאסר וקנס בסכום של 500 ₪.

תמצית טיעוני הצדדים

7.ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו לעונש את עברו המכביד של הנאשם ואת חומרת והיקף מעשיו, על חברותו בהתארגנות עבריינית שפעלה כפי המתואר במבוא לכתב האישום בגדר חלוקת תפקידים ברורה וכמכונה משומנת והכל מתוך שיקול כלכלי ותאוות בצע.

נטען כי רק על דרך התאגדות כל חברי הכנופיה ניתן היה להשיג את מטרתה בדמות גניבת הרכבים והעברתם לאזור תוך השגת תמורה כספית בגינם.

ב"כ המאשימה תמך טענותיו באסמכתאות ועתר להחמרה בענישת הנאשם, כפתרון ל"טרף הקל" כדבריו שבגניבת רכבים ששכר נאה בצידו. כך גם משום העדפת אינטרסים בענישה כמניעת מגע בין הנאשם לבין החברה הנפגעת ממעשיו והרתעת הנאשם ושכמותו כדי הדגשת המסר כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי תוך הגנה על רכוש הציבור מפני פגיעתם הרעה של עבריינים.

המאשימה טענה כי רק ענישה מחמירה ההולמת את מעשיו של הנאשם תשגר את המסר המתבקש ותנתץ את משוואת הרווח וההפסד המתבצעת על ידי גנבי רכבים. סופו של טיעון עתרה המאשימה לאימוץ ההסדר כדי הרף העליון שלו.

8.הסנגור עתר להסתפקות בהשמת הנאשם במאסר לתקופה שבין 24 ל- 30 חודשים ובהטלת קנס מתון. נטען כי יש להתייחס לנאשם כאינדיבידואל בענישתו להבדיל מחברותו בכנופיה של גנבי רכבים. לגישת הסנגור, לנאשם לא היתה השפעה על מעשי הכנופיה וההתקשרות עימו לעולם היתה מתוך ישראל ולאחר גניבת הרכבים, כשאם הצליח הנאשם "שלח מישהו" ואם לא הצליח "לא שלח". עוד נטען כי יש אישומים בכתב האישום בהם הנאשם אינו מופיע כלל, כך שארעו גניבות רכבים שהנאשם לא נקשר אליהם. מכאן גזר הסנגור כי אין המדובר בנאשם המהווה חוליה שאין בלתה לביצוע הפעילות העבריינית נשוא כתב האישום.