מדינת ישראל נ' פחימה

החלטה

חווה"ד התקבלה וסומנה נ/1, יש לסרוק.

ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תשע"א, 28/06/2011 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת בכירה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, באי ציות להוראות שוטר במדים, מדובר בעבירות חמורות אשר יש בהן יותר משמץ של זלזול באושיות החוק.

על בתי המשפט להרתיע נהגים בעבירות כגון אלה, עבירות אשר הפכו נפוצות במחוזותינו, הנאשם נתפס נוהג ברכב לאחר שנשפט בפניו בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בין היתר ל-24 חודשי פסילה בפועל, הנאשם נהג ברכב גם בהיותו פסול בעניין אחר.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בהודאתו בהזדמנות הראשונה, בכך רואה אני הבעת חרטה ולקיחת אחריות, אך רק "ימים יגידו" אם כך הוא הדבר.

אתחשב בעובדה כי בגין תיק זה היה הנאשם עצור ולאחר מכן שהה תקופה ממושכת במעצר בית מלא המאפשר לו יציאה של שעתיים ביום בלבד, מעצר שלא הופר על ידו.

הנאשם נוהג משנת 2003 לחובתו 18 הרשעות קודמות בהן עבירות מהירות ועוד, מדובר בעבירה ראשונה מסוגה של נהיגה בזמן פסילה.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו ירוצה המאסר על תנאי של 6 חודשים שהוטל על הנאשם בתיק מס' 1934-08-10 ואשר הינו בר הפעלה בתיק זה במאסר בעבודות שירות.

הנאשם נמצא כשיר לביצוע מאסר בעבודות שירות.

נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה, בהתנהגות הנאשם אשר אחז בהגה ביודעו כי רשיונו נפסל, יש יותר משמץ של זלזול באושיות החוק, על בתי המשפט להרתיע נהגים בעבירות כגון אלה.

ברע"פ 6115/06 בעניין מדינת ישראל נ' מוראד אבו-לבן התייחס כב' השופט לוי לחומרתה של העבירה של נהיגה בזמן פסילה ואלה הם דברי כב' השופט שם:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 7.3.04; רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 12.8.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.1.05; רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מואסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 25.9.06) על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מלקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו... דינו – מאסר שלוש שנים".

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בהודאתו בהזדמנות הראשונה, בגילו הצעיר, בעובדה כי בתיק זה שהה הנאשם במעצר ולאחר מכן תקופה ממושכת במעצר בית מלא אותו לא הפר ובהסדר אליו הגיעו הצדדים.

על שיקולי הענישה עמד כב' השופט ברק בע.פ. 212/79 פלוני נ. מ"י נ. פד"י ל"ד (2) עמ' 434 ואלה דברי בית המשפט שם:

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלה מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים ... תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר, מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין של שיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט".

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לכבד את הסדר הטיעון.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם לעניין משך הפסילה שתוטל עליו בתיק זה אתחשב בעובדה כי הנאשם כבר פסול תקופה ממושכת וכי ממילא בנסיבות האמורות ידרש למבחני רישוי, יש מקום לאפשר לנאשם בעתיד לראות את ה"אור בקצה המנהרה" על מנת שיוכל לעבור מבחני רישוי מחודשים, יחד עם זאת אין להתעלם מחומרת העבירות ומעברו הכולל מאסר על תנאי.

בנסיבות אלה אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: