מדינת ישראל נ' פחימה

החלטה

כמבוקש, בחתימת ידה של התובעת.

ניתנה והודעה היום ד' טבת תשע"א, 11/12/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט

ב"כ המבקשת:

בעקבות וויכוח שקדם לאירוע נשוא כתב האישום, הנאשם חזר לביתו, הצטייד בשני סכינים וחזר לקבוצת הנערים שאיתה הסתכסך, כאשר הוא פנה בצורה מאיימת לכיוון המתלונן וכאשר אחז בידו בסכין ארוכה. רק בשל התערבות החברים שהיו עם המתלונן, הסכין נשמטה מידו ולא הצליח לבצע את התקיפה. לאחר מכן, כשהמתלונן אינו חש מאויים הם הלכו לצד לדבר ואז הנאשם תקף אותו באמצעות הסכין השנייה שהייתה בידו, שהייתה מוחבאת,וגרם לו לשריטה ביד. אני מפנה את ביהמ"ש לתמונות שמצויות בתיק.

חברי ציין בדיון הקודם שאף המתלונן עצמו אינו צופה אירוע חוזר ואף שזה לא מתאים לנאשם, אני מניחה שהמתלונן גם לא צפה את האירוע הזה. לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמעשים בוצעו על רקע צריכת אלכוהול. ישנם ארבע עדים לאירוע.

ביהמ"ש אמר את דברו באשר מי שעושה שימוש בסכין לפתרון סכסוכים, דינם במעצר עד תום ההליכים.

לאור האמור, אנו מתנגדים לכל חלופה בשלב זה ומבקשים לעצור עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב:

החלטה

מונחת בפני בקשה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ. 16529-12-10, בו מיוחסות לו עבירות של פציעה, ניסיון תקיפה הגורמת חבלה של ממש והחזקת סכין שלא כדין.

נימוקי הבקשה מדברים בעד עצמם. הבקשה הוגשה עם כתב אישום מקורי שונה וקל יותר בפני חברתי, כב' השופטת לביא, אתמול, במסגרת התורנות. פרוטוקול הדיון שהתקיים מדבר בעד עצמו, לרבות החלטתה.

נראה לי כי גם לאור החלטה וגם מעיון קל בתיק החקירה, אין עוד חולק כי קיימות ראיות לכאורה שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אף עילת מעצר מחמת מסוכנות. הדיון היום נקבע להצגת חלופות מעצר על מנת שביהמ"ש כמצוות החוק יבחן אותן.

משמעתי את הנוגעים בדבר וכן את ב"כ המלומדים של הצדדים. ב"כ המלומדת של המדינה עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ביחד עם זאת, כפי שהבנתי, נכונה ומזומנת שיוגש תסקיר מעצר אשר יבדוק עניין החלופה. הסנגור המלומד מבקש כבר היום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ולעניין יציאה למקום עבודתו בו הוא עובד בחודשים האחרונים עד למעצרו, מבקש שיוגש תסקיר מעצר.

יאמר מייד, בין הדיון הקודם לדיון היום הוגש כתב אישום מתוקן, אמנם התובעת כבר בזמן הדיון הקודם אמרה כי תעשה זאת ככל שהדבר מתייחס להוספת עבירה של החזקת סכין שלא כדין ואולם בצדק הסנגור המלומד הסב את תשומת ליבי שזה לא השינוי היחיד בכתב האישום המתוקן אלא עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש הפכה מהפך לעבירה של פציעה חמורה יותר.

אין חולק שהמדובר בסמכות התביעה בשלב זה של הדיון, יחד עם זאת, נראה לי כי במצב דברים זה עדיין שומה על ביהמ"ש לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר כבר בשלב זה בחלופת מעצר ובערבים ראויים.

שקלתי את הדברים בכובד ראש. אינני מתעלם מן העבירות שעליהן מדובר, מחומרתן לכאורה, מתת תרבות הסכין, מהפציעה הגם למרבית המזל הקלה, ומעובדה שמי שאוחז בסכינים כשהוא בגילופין לעולם אינך יודע כיצד הדבר עלול להסתיים וכבר היו דברים מעולם שקופחו חיים האדם. יחד עם זאת, לעולם צריך ביהמ"ש לשקול בכל תיק ותיק אפילו יש ראיות לכאורה ועילת מעצר, את חלופת המעצר המוצעת.

שקלתי את הדברים שקול היטב והתרשמתי מן הנפשות הפועלות. מדובר בבחור צעיר, השתחרר לאחרונה משחרור צבאי, אין לו עבר פלילי כלשהו הגם שהודה שבעבר היו לו עבירות צבאיות אך לא ממין זה.

אינני סבור שבשלב זה ראוי לאפשר למשיב לצאת לעבודה, כפי שעתר הסנגור מלכתחילה אך בחכמה רבה היה מוכן לצמצם את בקשתו לחלופת מעצר בית מלא ולעניין היציאה לעבודה ביקש שיוגש תסקיר מעצר.

לו ידעתי כי תסקיר מעצר יכול שיוגש תוך יום או יומיים יתכן והייתי דוחה את הדיון לצורך כך ואולם כולנו יודעים את העומס הרב המוטל על שירות המבחן, שתסקיר מעצר יוגש במקרה הטוב בעוד שבועיים והשאלה היא – האם במצב דברים זה מן הראוי שהמשיב ימשיך להיות מוחזק במעצר לראשונה בחייו, עם כל ההשלכות שעלולות להיות לטראומה שכזו. העובדה שהמשיב אינו נוטל אחריות על המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, לא צריכה לפגוע בחובתו של ביהמ"ש לשקול חלופת מעצר, שכן עומדת לו חזקת החפות ויש לו זכות לנהל את משפטו, הוכחת עבירה פלילית לעולם מוטלת על כתפי התביעה, מעבר לספק סביר.