מדינת ישראל נ' פורר ואח'

החלטה

כתב האישום בתיק זה הוגש מלכתחילה נגד חמישה נאשמים.

נאשמים 1 ו – 5 הודו באשמות שיוחסו להם בכתבי אישום מתוקנים ובמסגרת הסדרי טיעון שנערכו בעניינם, הופרד עניינם ודינם נגזר.

בנפרד ובמקביל, הוגש בבית משפט השלום ברחובות, כתב אישום נוסף נגד יהודה נווה אשר היה בתקופה הרלבנטית מנכ"ל חברת ה.ל.ר שפעלה מטעם עירית רחובות ואשר עניינה ופעולותיה נדונו בהרחבה במהלך ההליך דנן.

יצויין כי שמו של יהודה נווה הופיע כעד תביעה, כבר עם הגשתו של כתב האישום דנן וכוונת המאשימה היתה להעידו מטעמה.

עתה, בשלב מתקדם למדי של פרשת התביעה, ולאחר שמיעתם של עדי תביעה לא מועטים כלל ועיקר, ביקשה התביעה לזמנו לעדות מטעמה.

באי כוח הנאשמים, אינם מתנגדים, כמובן, לעצם העדתו של עד זה מטעמה של התביעה, אלא הם מתנגדים לעיתוי העדתו ולהלן יפורטו נימוקיהם.

באי כוח הנאשמים ערים כי עתה, ניתן להעיד אף שותף לדבר עבירה ואפילו ההליך נגדו טרם הסתיים וכי ההלכה אשר היתה נהוגה מימים ימימה והיא "הלכת קינזי" בוטלה למעשה בפסק דינו של ביהמ"ש העליון אשר דן בסוגיה זו בהרכב מורחב ב-בג"צ 11339/05.

על כן, ברי להם כי מבחינה משפטית אכן ניתן להעיד את העד יהודה נווה כבר בשלב זה של ההליך, הגם שההליך הפלילי נגד העד עצמו טרם בא על סיומו בבית משפט השלום ברחובות, אלא שלטעמם, אף באותו פסק דין בבג"צ 11339/05, נקבעו חריגים לכלל והמקרה שבפנינו מתאים לבוא בגדרם של חריגים אלה וכי מטעמים מעשיים והגיוניים, נכון יותר יהיה לשמוע את עדותו של נווה רק לאחר סיום ההליך בעניינו שלו.

בסוגיה הנזכרת דן ביהמ"ש העליון בהרכב מורחב וכל השופטים סברו גם יחד כי דינה של הלכת קינזי להתבטל וזאת על אף הרציונל שהביא להלכה זו. זאת בשל שינוי הנסיבות וצוק העיתים וכפי שהבהיר זאת כב' השופט לוי:

"עם זאת, הזכות להליך הוגן, ככל זכות יסוד, אינה זכות מוחלטת. היא מוצאת את מקומה לצדם של זכויות ושל אינטרסים נוגדים. כאלה הם האינטרס בדבר יעילותו של ההליך הפלילי, היכולת למצות את הדין עם מי שחטא בביצוען של עבירות, החתירה לגילוי האמת, ניצולם הנבון של משאבי המערכת המשפטית, ניהולם המושכל של ההליכים, והרצון לעשות צדק עם מי שעל כורחם היו לקורבנות של מעשי עבירה. בגדרו של ההליך הפלילי מתחייבת מציאתו של איזון ראוי בין מכלול הזכויות והאינטרסים המעורבים (ראו גם דברי חברתי, השופטת ביניש, בפרשת יששכרוב, פסקה 68; וע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 529, 554). להשקפתי, הלכת קינזי נועדה למטרה זו ממש. בנסיבות בהן נקבעה, אשר כפי שכבר ציינתי היו שונות בתכלית מן המצב השורר כיום בכל הנוגע ליכולת הגשמתו של אינטרס היעילות, התאימה ההלכה להשגתה של התכלית שלשמה נוצרה. נקודת האיזון שקבעה הלכת קינזי, אפשרה בשעתה לזכות להליך הוגן ולאינטרס בדבר יעילות ההליך לדור בכפיפה אחת. אולם, מאז חל שינוי קיצוני בנסיבות, וכוחה של הלכת קינזי שוב אינו עומד לה לקיים את נקודת האיזון שנקבעה. המשך הפעלתה של הפרקטיקה שנקבעה באותה הלכה כיום, פירושו העתקתה של נקודת האיזון אל עבר קוטב הוגנות ההליך, והחלשתו של יסוד יעילות ההליך במידה שלא ניתן להשלים עמה. שינוי בנסיבות מחייב, כידוע, את התאמת המשפט, לרבות הדין הפלילי על כלליו הדיוניים, למציאות השוררת" .

על חשיבותה של סוגיה זו בהליך הפלילי עמדה גם כב' השופטת פרוקצ'יה:

" אף שענייננו בכלל של פרקטיקה שיפוטית, השפעתו של כלל קינזי עמוקה על הליך חשיפת האמת במשפט הפלילי. יש לו השלכה על גורלו של הנאשם לשבט או לחסד; יש לו השפעה על עניינו של העד - השותף עצמו, לא רק ביחס לעדות הניתנת על ידו, אלא גם באשר להשפעת עדותו על משפטו שלו, ועל היקף החסיון הראייתי ממנו הוא אמור ליהנות בהליכים בעניינו. לכלל זה השפעה רב כיוונית - על ההליך הפלילי במבט ציבורי כולל, על הנאשם, ועל העד השותף."

באשר לאמצעי החלופי להלכת קינזי נחלקו דעות השופטים. הגם שכולם, כאמור, סברו כי יש למצוא הליך חלופי כזה, סבר השופט לוי כי, באופן חד משמעי, יש לקבוע כי הלכת קינזי לא תחול עוד וכי ניתן יהיה להעיד שותפים לדבר עבירה בכל מצב ונסיבות ואף הסביר טעמיו לדעתו זו, כמפורט בפסק דינו. השופטת פרוקצ'יה סברה כי ישנם חריגים לכך ואף מנתה את החשובים שבהם, תוך שציינה כי אין המדובר ברשימה סגורה ואילו יתר השופטים סברו כי אכן, ככלל יש לזמן את השותף לעדות, בניגוד להלכת קינזי, אשר בוטלה ורק במקרים חריגים ומיוחדים – יסטה ביהמ"ש מההלכה החדשה שהותוותה. 

וכך קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה:

"הילכת קינזי נבנתה בעידן שבו יתרונותיה גברו באופן ניכר על חסרונותיה. היתרון שבמיצוי התועלת הראייתית של עדות מאוחרת של העד השותף במשפטו של נאשם לאחר סיום ההליך הנפרד בעניינו לא חייב אז תשלום מחיר יקר של התמשכות ההליכים פליליים בעניינו של הנאשם, לעיתים על פני שנים, המתחייב כיום מהחלתה. הזמנים השתנו, וכיום התועלת הנצמחת מהחלתה של הילכת קינזי בתרומתה לחשיפת האמת ולתוצאת אמת במשפט עומדת כנגד הפגיעה הנגרמת בעטייה לזכותם של נאשמים עצורים לחירותם האישית כל עוד לא הורשעו בדין, ולדמותו של ההליך הפלילי ככלל. אילו ניתן היה להניח שאפשר בהבל פה לשנות מציאות חברתית ולהתגבר על העומס השיפוטי בשינויים מיבניים מפליגים ובהקצאת משאבים נוספים, אפשר והדילמה היתה נחסכת. אולם הסיכוי לפתרון טוטלי קרוב של בעיית העומס והתמשכות ההליכים, על כל המשתמע מכך, אינו גדול, ולפיכך האיזון בין הערכים הנוגדים מתחייב. איזון זה אינו מצדיק, לטעמי, מסקנה גורפת החותרת לביטול מוחלט של הילכת קינזי כפי שהציע חברי, השופט לוי. מצד שני, הוא אינו מצדיק השארת ההלכה על כנה בלא שינוי, תוך התעלמות מהתמורות העמוקות שחלו בדרכי התנהלותם של משפטים פליליים. הפתרון הראוי מחייב שיקלול הערכים הנוגדים, והתאמה של הכלל לצורכי השעה, באופן שינתן ביטוי ראוי למשקלם היחסי של יתרונות ההלכה אל מול חסרונותיה בראי המציאות השוררת כיום.... הגשמת האיזון הראוי בין הערכים המתנגשים תושג באמצעות ביטולה הסלקטיבי של הילכת קינזי, תוך הותרת שיקול דעת שיפוטי לערכאה הדיונית להורות במקרים חריגים על שמיעת עדות העד השותף רק לאחר סיום ההליכים בעניינו. גורלם של הנאשמים במעצר נוכח התארכות ההליכים והפגיעה הכללית בתקינותו של ההליך הפלילי ובכוחו המרתיע עקב החלתה של ההלכה מצדיקים, במאזן כולל, את ביטולה, אך זאת בכפוף להותרת שיקול דעת לערכאה השיפוטית להחילה בנסיבות מיוחדות ומטעמים מיוחדים. שיקול דעת זה, מן הדין שיופעל במיגזר צר של מצבים, שהקו המשותף המאחד אותם הינו שבהתרחשותם, גוברים בבירור היתרונות בהחלת ההלכה על פני חסרונותיה. בעוד עד עתה, נטתה הפרקטיקה השיפוטית לעבר החלתה הרחבה של ההלכה תוך השארת מירווח צר ביותר לסטייה ממנה, הרי כיום יש להפוך את הקערה על פיה בשל מחירה הכבד של ההלכה בהתמשכות וסרבול ההליך הפלילי. תכלית עשיית הצדק במבט כולל תיפגע אם המצב הקיים יימשך. עם זאת, בהסטת נקודת האיזון כאמור, אין כדי לשלול לחלוטין שיקול דעת שיפוטי להחיל את כלל קינזי במקרים המתאימים, וזאת במצבים יוצאי דופן וחריגים. הכלל ייהפך, איפוא, ליוצא מן הכלל; החריג יהפוך לכלל. זו גרעינה של ההצעה.  בטרם נתווה קווים אפשריים לטעמים מיוחדים להחלת ההלכה, יש לציין בתורת קו כללי, כי ראוי הוא, דרך כלל, כי עדותו של העד השותף תישמע במשפטו של הנאשם, במידת האפשר, לאחר שכל עדי התביעה, או לפחות מרביתם, השמיעו את עדותם. באופן זה, ינתן סיכוי רב יותר להשלמת משפטו של העד השותף קודם להעדתו במשפטו של הנאשם ככל האפשר מבלי שהדבר יהיה כרוך בהמתנה מיוחדת לסיום משפטו של העד השותף. אם, חרף זאת, לא הסתיים משפט העד בעת שעדותו מתבקשת, כי אז טעמים מיוחדים להפעלת שיקול דעת שיפוטי להחלתה של הילכת קינזי עשויים להתקיים, בין היתר, במצבים הבאים, והכל בכפוף לנסיבות המיוחדות של המקרה הפרטני. (א) מקום בו סבור בית המשפט כי משקלה של עדות השותף ביחס למצבור הראיות האחרות שהובאו נושא עמו "מסה קריטית" לגורלו של המשפט, ועיתוייה של עדות זו בשלב שלאחר סיום ההליכים בעניינו של השותף עשוי לתרום תרומה מהותית למיצוי הפוטנציאל הראייתי מעדות זו, ולהשגת תוצאת אמת במשפט; (ב) מקום שנאשם אינו מצוי במעצר, או שהוא מוחזק במעצר, אך בו-זמנית מרצה עונש מאסר בגין עבירות אחרות, באופן שההמתנה לסיום הליכי המשפט בעניינו אינה העילה הישירה לשלילת חירותו

(ג) הנאשם מבקש כי עדות העד השותף בעניינו תידחה עד לאחר סיום ההליכים במשפטו של העד, וזאת מתוך הנחה שבקשה זו עשויה להביא עמה הארכה נוספת של תקופת מעצרו עד תום ההליך בעניינו. במסגרת שיקול הדעת השיפוטי, תישקל בקשה זו בראייה רחבה, ובין היתר, בהשלכתה על תקינותו של ההליך הפלילי מבחינת האינטרס הציבורי הכללי. (ד) מקום שההמתנה לסיום ההליכים במשפטו של העד השותף מוגבלת למשך זמן קצר בלבד, בהתייחס למשך הזמן הכולל הנדרש למשפט, באופן שהיתרון הראייתי הטמון בהמתנה קצרה גובר על הפגיעה העלולה להיגרם נוכח דחייה קצרה בלבד של הליכי המשפט, יהיה בית המשפט רשאי להפעיל את שיקול דעתו להמתין בשמיעת העדות עד לסיום משפטו של העד.  מצבים אלה אינם בבחינת רשימה סגורה, אלא שההנחה הטמונה בהצעה זו היא כי החלת הילכת קינזי מעתה תהיה בבחינת חריג לכלל, והיא תוחל במשורה במקרים מיוחדים שבהם יתרונות ההלכה מכריעים את חסרונותיה, ובהינתן הנסיבות והנתונים המיוחדים של הענין."

את עמדת רוב השופטים ניתן לראות בהחלטתה של כב' הנשיאה בייניש:

" את עמדתי אסכם, אפוא, כי הגיעה העת לביטולו של כלל הפרקטיקה שגובש בהלכת קינזי. שיקול הדעת המסור לבית המשפט לדחות את שמיעת ההליכים בעילה של המתנה לסיום משפטו של עֵד, יופעל בצמצום מירבי במקרים יוצאי דופן בלבד ומטעמים מיוחדים שבית המשפט ינמק, על פי האמור בפיסקה 3 לעיל. "

ופרטה אף כב' השופטת נאור בענין זה: