מדינת ישראל נ' פוקהא(עציר) ואח'

הערת בית המשפט:

גזר הדין מתורגם בשפה הערבית על ידי ב"כ הנאשם 2.

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב האישום המתוקן בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין ביום 20.1.10 - עבירה על פי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 וכן בעבירה של התחזות – עבירה על סעיף 441 רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן בעבירה של שימוש במסמך מזויף עבירה על פי סעיף 420 לחוק העונשין.

לשני הנאשמים אין עבר פלילי קודם וזוהי כניסתם הראשונה לישראל שלא כחוק.

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשמים מאסר ארוך בפועל של מספר חודשים, מאסר על תנאי וכן קנס, וזאת בהתחשב במדיניות הענישה אשר הותוותה בהילכת פראג'ין, כאשר מתקיימות עבירות נלוות לעבירת הכניסה שלא כדין, וזאת נוכח העבירה של התחזות ושימוש במסמך מזויף, תוך שימת דגש על האינטרס הציבורי ושמירה על בטחונם האישי של אזרחי המדינה.

ב"כ המאשימה הפנה את בית המשפט לחוות דעתו של כב' השופט רובינשטיין בפסק דין פרג'ין בה נקבע כי בעת קיום עבירות נילוות, תוארך תקופת המאסר בהתאם לחומרתן ולמשל במקרה של עבירות זיוף או התחזות, אין כל מניעה להטלת מאסר בפועל של חודשים ממושכים וכן מאסר על תנאי וקנס.

בהתאם לכך הפנה ב"כ המאשימה לע"פ 7445/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב שם הושתו על נאשם ללא עבר פלילי גין שתי עבירות של כניסה לישראל ושתי עבירות של התחזות, 10 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשמים עתרו שלא למצות את הדין עם הנאשמים ולהסתפק בתקופת ימי מעצרם וכן בהטלת מאסר מותנה, תוך התחשבות בעברם הנקי, וכן כי מטרת הכניסה היתה לצורכי עבודה על רקע מצוקה כלכלית.

ב"כ הנאשם 1 מדגיש כי כתב האישום המתוקן אינו מייחס לנאשמים עבירה של זיוף מסמך, אלא עבירה של שימוש במסמך מזויף, לעניין ביצוע העבירה טען כי הנאשם 1 ניסה לכפר עת שילם ממיטב כספו על מנת שתוצא לו תעודת זהות, אשר תסדיר את חוקיות שהותו בישראל.

ב"כ הנאשם 1 הדגיש כי המדובר בנאשם ללא עבר פלילי, וכי ולהבדיל מע"פ 7445/09 אליו הפנה חברו, זוהי כניסתו הראשונה לישראל, וכן כי חשודים אחרים אשר נעצרו עימו, שוחררו באין עבר פלילי וללא עבירה נלווית.

לעניין העבירה הנלווית, מציין ב"כ הנאשם 1 כי לא מדובר בעבירה נגד בטחון המדינה, וכי מטרת הכניסה היתה לצרכי פרנסה בלבד וכי כעת נלמד הלקח ע"י הנאשם.

הנאשם 1 הביע חרטה והתחייב שלא לשוב ולהיכנס לישראל שלא כדין.

ב"כ הנאשם 2 מציין כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית המשפט.

המדובר בנאשם צעיר וללא עבר פלילי אשר זו כניסתו הראשונה לישראל. לדבריו, הקבלן אשר הביאו שידל אותו לדבר העבירה בהציע לו כי יסדיר לו תעודת זהות ישראלי כדין. כן מפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לפיהן אביו חולה וכי הנאשם מפרנס ארבעה אחים.

הנאשם 2, הביע חרטה בפני בית המשפט וציין כי אביו חולה וכי כניסתו היתה לצרכי עבודה והתחייב שלא לשוב ולהיכנס לישראל שלא כדין.

ב"כ הנאשמים הפנו את בית המשפט לפסיקה לפיה הורשע נאשם בעבירת שב"ח ובעבירות נילוות של שימוש במסמך מזוייף והתחזות לאחר, במאסר בפועל תוך הסתפקות בימי המעצר ו- 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים (ת"פ 011223/03, בימ"ש שלום ת"א), תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם.

בית המשפט העליון מורה בפסק הדין בפרשת פרג'ין על ענישה "הדרגתית", תוך מתן סיכוי ל"הפקת לקחים", מן הקל אל הכבד ואל הכבד ממנו. עוד נאמר בפרשת פרג'ין, כי לא לטעת מסמרות, בהנחה שהמדובר "בשהייה קצרה מאוד בישראל", ניתן להסתפק במאסר על תנאי, תוך החתמת הנאשם על התחייבות כספית, שלא לחזור על המעשה ושילוחו לשטחי הרשות. בהנחה שהמדובר בשהייה שניה שלא כדין, העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כך שאורכו של המאסר "צריך להיגזר מנסיבות המקרה, שהנאשם יחוש שהדבר אינו כדאי ועם זאת, יובאו בחשבון נסיבות המצוקה.

אשר לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים בתיק זה, אין מחלוקת כי מדובר בעבירות שבוצעו על רקע מצוקה כלכלית והנאשמים הינם ללא עבר פלילי קודם.

לפיכך, בהתחשב בהלכה הפסוקה אשר הוצגה בפני, לגבי רף הענישה המקובל, ובהתחשב בטיעוני ב"כ הצדדים, הן לקולא והן לחומרא, כמפורט לעיל, ובהתחשב בעובדה כי זוהי הפעם הראשונה שהנאשמים עומדים לדין, ועם זאת תוך התחשבות בעבירות הנילוות כאמור, הנני דן את הנאשמים לעונשים הבאים: