מדינת ישראל נ' פוסטילניק

הכרעת דין

בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה ברשלנות בניגוד לסעיפים 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה, נהיגה בדרך הגורמת נזק בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה + סעיף 68 לפק' התעבורה ואי מתן זכות קדימה בניגוד לתקנה 64(ג) לתקנות התעבורה.

האירוע הרלוונטי לכתב האישום הינו תאונת דרכים מיום 27.10.10 שהתרחשה בנהריה, בצומת הרחובות השרון והגלעד, במהלכה פגעו זה בזה רכבו של הנאשם וקטנוע בו נהג מר נדב שדה.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר למרבית העובדות הרלוונטיות, לרבות באשר לקיומו של תמרור המחייב את הנאשם במתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האמנם לא נתן הנאשם זכות קדימה לקטנוע בטרם נכנס לצומת, והאם איבד רוכב הקטנוע שליטה על רכבו בטרם ההתנגשות עם רכב הנאשם.

ראיות הצדדים נשמעו בישיבות מהתאריכים 30.10.12 ו – 20.2.13, מועד בו אף סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה. מטעם המאשימה העידו השוטר מר ראובן שינווטר אשר הגיע למקום לאחר האירוע, מר נדב שדה, שהינו כאמור רוכב הקטנוע, אביו מר שמואל שדה, שהיה לדבריו עד לתאונה וכן בוחן התנועה מר גדעון לוי. מטעם הנאשם העיד הוא עצמו וכן הוגשו בהסכמה תמונות שצולמו בידי אשתו.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, חזרתי ועיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, השתכנעתי מעל לספק הסביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצוען.

אקדים ואומר שמצאתי כי הנאשם מסר מספר גרסאות חלופיות לאירוע, שאינן מתיישבות זו עם זו ואינן מאפשרות קבלת גרסתו. לעומת זאת, לא מצאתי סיבה שלא לקבל את גרסת הנהג המעורב ואביו ואת מסקנותיו של בוחן התנועה מר לוי.

גרסתו הראשונית של הנאשם נמסרה למשטרה, ימים אחרים לאחר האירוע:

"אני עצרתי בתמרור עצור. בצד שמאל של הכביש חנו רכבים שהסתירו את שדה הראיה שלי ואז אני התקדמתי קדימה כפי שציירתי לך וראיתי את האופנוע מתקרב אליי. ואז אני עצרתי ורוכב האופנוע שראה אותי והוא במהירות נבהל ואיבד שליטה ונפל לכביש והאופנוע שלו המשיך והחליק ופגע בצד הרכב שלי..."

לפי גרסה זו, לא הבחין הנאשם כלל ברוכב האופנוע אלא לאחר שהחל בכניסה לצומת, ואז עצר באופן מיידי, אלא שרוכב האופנוע נבהל, איבד שליטה ונפל.

בישיבת ההקראה מיום 9.11.11 מסרה הסנגורית בשם הנאשם גרסה שונה:

"הנאשם עצר לפני קו העצירה. החל להתקדם. הקטנוע שהגיע, היה בעצירה וגם הנאשם. אז הוא פתאום התניע ויצא במהירות ופתאום מצא את הרכב של הנאשם עוצר. הוא לא פגע בו גם לפי דו"ח הבוחן אלא החליק והגיע עד לרכב הנאשם".

לפי גרסה זו, הבחין הנאשם באופנוע בטרם כניסה לצומת, אלא שזה היה בעמידה, ולפתע החל הקטנוע בנסיעה, החליק ונפל.

בעדותו הראשית מסר הנאשם גרסה מעט שונה:

"אני נסעתי מרח' שרון לכיוון צומת גלעד. היה שם פס עצור, אני עצרתי... ראיתי אוטו שמפריע בפינה... אני קצת התקרבתי... לראות אם אפשר להפוך לשמאלה. אני מתקרב, ומתי זה קצת אני רואה שמאלה, אני ראיתי כאילו סימן שהיה אוטו של נהג של האופנוע ולידו אני לא יודע אם הוא עמד שם או לא , אבל המשיך להתקרב. חשבתי שיש זמן, אני קצת אתקרב ופתאום אני רואה שהוא נותן גז במקום ואני עצרתי. אני ראיתי אותו ועצרתי. ראיתי שהוא כאילו מסתכל שהוא נותן גז. רואים בתמונות שיש שתי פסי האטה. הוא הסתכל על הכביש, ראה אותי שאני סגרתי את הכביש. אני ראיתי שקפץ על פסי ההאטה, האופנוע התנדנד מצד לצד ונפל. האופנוע החליק עד האוטו שלי".

הפעם מספר הנאשם כי ראה את האופנוע בנסיעה, וחשב שיספיק לחצות את הצומת בטרם יתקרב, אולם לפתע האיץ האופנוע ונפל כאשר עלה על פס האטה. יחד עם זאת, הנאשם אישר כי "אני לא יכול להגיד שהוא נפל בלי קשר אלי. אם היה נוסע יותר לאט, לא היתה תאונה".

בחקירה הנגדית הבהיר הנאשם כי "ראיתי את הקטנוע ליד האוטו של האבא", ובהמשך "מתי אני מתקרב, ראיתי שהוא רחוק. מתי אני מסתכל פה כל הזמן פה מפריע כל מיני מכוניות. מתי אני מסתכל עוד פעם הוא כבר על פס ההאטה, עושה גז, ראה אותי ונפל".

כאמור לעיל, סבורני כי שינוי גרסאותיו של הנאשם אינו מאפשר לקבל את טענתו. בגרסה הראשונה הוא טוען שלא ראה כלל את האופנוע, בשנייה כי ראה אותו במצב עצירה ובהמשך סיפר כי ראה אותו מרוחק או מתקרב באטיות וחשב כי יספיק לחצות את הצומת בטרם יגיע.

אינני מקבל כי השינוי בגרסאות נובע מקשיי שפה. התרשמתי כי הגם שהעברית בפיו של הנאשם אינה ברמה גבוהה, הרי הוא מבין היטב את השפה ודובר אותה בצורה נאותה. מכל מקום, קושי בשפה אינו יכול להסביר כיצד סיפר תחילה הנאשם שלא ראה כלל את האופנוע ובהמשך כי ראה אותו במצב עמידה או במרחק. עוד אינני מקבל טענת הנאשם כי לא סיפר לבוחן על כך שראה את האופנוע ליד רכבו של אביו כי "לא ידעתי שזה אבא שלו" (עמ' 17, שורה 30), כאשר הנאשם סיפר בעצמו כי מיד לאחר התאונה הגיע האב למקום, יחד עם אשתו, וכאשר מתברר כי כבר באתר התאונה היו חילופי דברים בין הנאשם ובין מר שמואל שדה, אביו של רוכב האופנוע.

לעומת דברי הנאשם, העיד נדב שדה כדלקמן: