מדינת ישראל נ' פונומריוב ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב האישום המתוקן בעבירה של השמטה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן:"פקודת מס הכנסה").

במועדים הרלוונטיים, היו הנאשמים הבעלים והמנהלים בפועל של חברת "אופנת ליליה" ובה שתי חנויות סמוכות לאופנת גברים ונשים. בין השנים 2005-2007 השמיטו הנאשמים מהכנסותיהם המדווחות למס הכנסה סך של 445,856 ₪, על מנת להתחמק מתשלום מס הכנסה.

תסקיר שירות המבחן:

נאשם 1:

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם כבן 42, נשוי לנאשמת ואב לשלושה בנים. בשנת 1996 עלה לארץ מאוקרינה עם אשתו והילדים, בשנת 2001 פתח ביחד עם הנאשמת את חנות הבגדים. הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו והביע חרטה על מעשיו. הנאשם ללא עבר פלילי וקצינת המבחן התרשמה כי התנהגותו הינה נורמטיבית בדרך כלל וכי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע להישנות העבירות. הנאשם סרב להשתלב בהליך טיפולי וטען כי לא יחזור על מעשיו. לאור האמור לעיל ולאור עמידתו בהסדר התשלומים, המליצה קצינת המבחן כי במידה ויוטל עליו עונש של מאסר בפועל, תישקל התאמתו לביצוע העונש בדרך של עבודות שירות, זאת בעיקר על מנת שיוכל להמשיך ולנהל את עסקו.

נאשמת 2:

מהתסקיר עולה כי הנאשמת, אשתו של הנאשם 1, עובדת אף היא בחנות, לפני כשנתיים סיימה קורס קוסמטיקאיות והחלה לעבוד במקצוע במתחם החנויות שבבעלות המשפחה. הנאשמת הודתה בביצוע העבירה והביעה צער על המעשים, יחד עם זאת, ניכר כי מתייחסת במינימיזציה לחלקה בביצוע העבירה. הנאשמת ללא עבר פלילי וקצינת המבחן התרשמה כי מדובר באישה נורמטיבית ואינטליגנטית, אשר עצם ההליך המשפטי מהווה עבורה גורם מרתיע להישנות העבירות. הנאשמת סרבה אף היא להשתלב בהליך טיפולי וטענה כי המעשים לא יישנו. לאור האמור לעיל ולאור עמידתם בהסדר התשלומים, המליצה קצינת המבחן כי במידה ויוטל עליה עונש של מאסר בפועל, תישקל התאמתה לביצוע העונש בדרך של עבודות שירות.

טיעונים לעונש:

התובעת טענה כי שליחת היד לקופה הציבורית הינה עבירה קלה לביצוע וקשה לגילוי אשר הפכה למכת מדינה, על כן העונש ההולם בגינה הינו מאסר מאחורי סורג ובריח. הנזקים אדירים והעבירות פוגעות במרקם החיים החברתי, העסקי ובנשיאת נטל המס. השיקול ההרתעתי גובר על משקלן של הנסיבות האישיות כאשר מהתסקירים עולה כי הנאשמים אינם מעוניינים ליטול חלק בהליך טיפולי כלשהו והנאשמת אף ממזערת חלקה בביצוע העבירה. התביעה בקשה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל, קנס כספי גבוה ומאסר על תנאי ממושך.

הסנגור ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשמים, אשר שעלו לארץ בשנת 1996, מגדלים שלושה ילדים, פתחו עסק עצמאי וניהלו אותו בצורה מרושלת, מאחר ולא היו מורגלים בארץ מוצאם להתנהלות מול מערכת אכיפה ומיסוי. הנאשמים ללא עבר פלילי, הודו מיד בחקירתם במשטרה ושיתפו פעולה בצורה מלאה. הוצגו מסמכים לגבי הסדר התשלומים שנערך עם רשויות המיסוי מיד בתום החקירה. הנאשמים משלמים מדי חודש סכום של 6,000 ₪, על כן למעשה הוסר המחדל. לדברי הסנגור, שליחת של הנאשמים אל מאחורי סורג ובריח תפגע לא רק בהם אלא גם בילדים, הסיכוי להישנות העבירה הינו נמוך שכן ההליך המשפטי זעזע אותם, על כן ביקש לשקול בחיוב ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, במידה ובית המשפט סבור כי העונש הראוי הינו אכן מאסר בפועל, כמו כן ביקש לאפשר לפחות לאחד מבני הזוג להישאר בבית ולטפל בילדים.

דיון:

המדובר בעבירות חמורות לפי חוקי מס הכנסה של השמטת הכנסות מדו"ח. חומרתן של עבירות המס ידועה ונקבעה שוב בבית המשפט העליון ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם) :

" בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי , ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויוניות בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרוב באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה".

למעשה קיים קושי רב בגילוי עבירות מס, שכן כל המעורבים הינם בעלי אינטרס שלא לגלות את העבירות. יש לשקול ענישה מכאיבה שיש בה כדי להרתיע עבריינים בכוח למול הפיתוי לרווחים קלים ומהירים, וכן למול הסיכוי הקלוש להיתפס. וכך נקבע ע"י כב' הנשיא ברק בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט נ' מדינת ישראל פ"ד לה (3) 218 :

" בהטלת עונשי מאסר אלה, מביעה החברה המאורגנת , את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס ומטביעה עליהם אות של קלון. יידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו לבן והרי הוא כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט ".

יש להבהיר לעברייני מס בכוח כי אין כדאיות כלכלית במעשיהם הנלוזים, ועל כן העונשים המועדפים בעבירות אלה יהיו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וכן קנסות גבוהים, וכפי שנקבע ברע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) , מפי כבוד השופט ס' ג'ובראן :

"ההחמרה בענישה על עבירות מס נועדה בראש ובראשונה לשמש כאמצעי הרתעתי כלפי כולי עלמא מפני ביצוע עבירות אלו בעתיד. כמו-כן, מטרתה לבטא את הגמול ההולם על הנזק הרב שמסיבות העבירות האמורות לקופת הציבור" .

ברע"פ 10744/05 משה ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נקבע כי עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, וקנס בסך של 50,000 ₪ "אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה." וכי "בעבירות כלכליות, בהן על-פי-רוב מדובר בהרשעתו הראשונה של האדם, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר".

ברע"פ  113/06 מאיר טוללה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נקבע כי עונש של שנה מאסר בפועל, וקנס בסך 40,000 ₪: "אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות".