מדינת ישראל נ' פולישוק(עציר) ואח'

הכרעת דין

על יסוד הודיית הנאשמים בפני בעובדות כתב האישום המתוקן מהיום, אני מרשיע את נאשם 1 בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז 1977 ובשלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

כן אני מרשיע את נאשם 2 בעבירה אחת של סיוע לאיומים, לפי סעיף 192 + 31 לחוק העונשין.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

מיכאל קרשן, שופט

גזר דין

הנאשמים הודו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טרם שמיעת ראיות.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2009 לווה שלמה חמרה (להלן:"המתלונן") סכום של כ- 2,500 ₪ מאדם בשם קובי סימבול. משלא החזיר את מלוא סכום החוב במועד, העלה המלווה את סכום החוב. ביום 11.1.10 טלפן נאשם 1 למתלונן והזדהה בשם אחר. נאשם 1 מסר למתלונן כי קנה את חובו מהמלווה, כי עליו לשלם לו 5,000 ₪ וכי הוא מעונין להיפגש עמו. המתלונן, שלא הבין את משמעות קניית החוב, אמר לנאשם 1 כי הוא אינו מתכוון לשלם לו מאחר ואינו חייב לו כסף.

בתגובה, אמר נאשם 1 למתלונן "אני אבוא אליך הביתה, אנחנו יודעים איפה אתה גר, אתה לא יודע אם מי אתה מתעסק". המתלונן ניתק את השיחה. נאשם 1 טלפן למתלונן בשנית, אמר לו כי הוא בסך הכל מעונין להסדיר עמו את החוב והציע שהשניים יפגשו. המתלונן הסכים לבקשה וסוכם כי השניים ישוחחו בשעה מאוחרת יותר על מנת לקבוע מועד מדויק לפגישה. בהמשך, ולאחר ששוחחו פעם נוספת והמתלונן סירב להיפגש עם נאשם 1 באותו הלילה, טלפן נאשם 1 למתלונן בשלישית ודרש להיפגש עמו לאלתר. המתלונן השיב שהמשטרה מאזינה למכשיר הטלפון הנייד שלו וכי אסור עליו להיפגש עם נאשם 1. בתגובה אמר נאשם 1 למתלונן "לא אכפת לי מהמשטרה, אני לא מפחד מהמשטרה לא מהימ"ר לא מהבילוש אני אבוא אליך הביתה אני אחפש אותך והיום אני אמצא אותך, לא יהיה לך טוב כשאני אמצא אותך", וניתק את השיחה.

בהמשך לאמור, ביום 12.1.10 טלפן נאשם 1 למתלונן וביקש שיפגש עמו. המתלונן הסכים לפגישה בשעה מאוחרת יותר ונאשם 1 אמר לו "אני אבוא אליך הביתה, אני אמצא אותך", וניתק את השיחה. ביום 13.1.10 בשעה 20:30 לערך, הגיע הנאשם אל ביתו של המתלונן בכפר סבא ודפק על הדלת. המתלונן לא פתח את הדלת והתקשר למשטרה. נאשם 1 עזב את המקום. לאחר מכן, טלפן נאשם 1 פעם נוספת למתלונן והשניים נדברו להיפגש. נאשם 1 הגיע לדירה ביחד עם נאשם 2, הוא פנה אל המתלונן ודרש לדעת מה עם החוב. המתלונן השיב כי הוא אינו מכיר אותו והוא חייב כספים אך לקובי ואז אמר הנאשם 1 למתלונן את הדברים הבאים: "אתה תיתן את הכסף, אתה חייב לי, עכשיו החוב הוא שלי, אתה חייב לי עכשיו 10,000 (כך במקור – מ.ק.) אני ישן איתך פה, אני אוכל איתך פה, אני לא עוזב אותך היום מה שאתה מרוויח מהמונית אני לוקח... תבוא איתנו עכשיו, לא כדאי לך להתעסק איתנו אתה תשלם ביוקר". כל אותה עת נאשם 2 שהיה במקום חיזק את ידיו של נאשם 1 ואבטח אותו.

נאשם 1 צירף שלושה תיקי פ"א שעניינם הפרות של הוראה חוקית בחודשים מרץ אפריל 2010 לתיק זה.

הצדדים הציגו לפני הסדר טיעון, בגדרו נתבקשתי לגזור על נאשם 1, 9 חודשי מאסר בפועל בקיזוז ימי מעצרו, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. על נאשם 2, נתבקשתי לגזור מאסר על תנאי של חודשיים למשך שנתיים בעבירות איומים וכן קנס ופיצוי.

המדינה מנמקת את ההסדר בקשיים ראייתיים וכן בעובדה כי כתב האישום, אף שמגלם מעשיי סחיטה, מייחס לנאשמים אך עבירות של איומים. עוד טענה התביעה, כי לנאשם 1 הרשעות קודמות אך לא מן התחום הנוכחי, לנאשם 2 אין עבר פלילי כלל, ולכן הסדר הטיעון הוא ראוי ומאוזן בנסיבות הענין.

ב"כ נאשם 1, הדגיש בדבריו את הקשיים הראייתיים בתיק, וביקש לזקוף לזכות הנאשמים את הודייתם מבלי שנשמעו עדים, המשקפת לטענתו קבלת אחריות והבעת חרטה. הנאשם 1 בן 29 רווק. הוא עלה עם אמו ואחותו מרוסיה בגיל 13 ומצבה הכלכלי של המשפחה קשה. לדברי ב"כ נאשם 1, מרשו התחבר לחברה שולית וכן נתבקשתי לתת משקל לכך שבמקרה זה המתלונן אמנם חייב היה כסף לאותו קובי.

ב"כ נאשם 2, הדגיש באופן ספציפי את העובדה כי מרשו נטול עבר פלילי כלשהו, הוא הורשע אך בעבירה של סיוע לאיומים ואת העובדה כי לאחר שהתגלה המעשה, פוטר מעבודתו בעיריית פתח תקווה.

אין לכחד, התמונה העובדתית המתוארת בכתב האישום היא לפי השקפתי תמונה קשה של סחיטה. המאשימה, משיקוליה היא, בחרה מלכתחילה לייחס לנאשמים עבירות איומים בלבד ובית המשפט מביע את תמיהתו נוכח העובדות המפורשות המפורטות בכתב האישום. עם זה, ההחלטה באילו עבירות להאשים מסורה לתביעה. הנאשמים הודו בכתב אישום שעניינו עבירות איומים ולא עבירות אחרות, ובנסיבות העניין לא אעשה שימוש בסמכותי וארשיעם בעקבות הודיתם בעבירות אחרות.

לאחר שבחנתי את שיקולי הצדדים, החלטתי לכבד את ההסדר בעיקרו. אכן ישנה אבחנה של ממש בין שני הנאשמים. נאשם 1 הינו עבריין מועד, אם כי לא הורשע בעבר בעבירות מסוג העבירות בהן הורשע היום. נאשם 2, נטול עבר וגם חלקו בסיפור המעשה קל לאין שיעור מחלקו של נאשם 1. צדקו הצדדים, כאשר במכלול נתונים זה, הציעו לבית המשפט כי על נאשם 1 תוטל ענישה ממשית ועל נאשם 2 ענישה מותנית בלבד. וודאי כך, כאשר הנאשם 1 הורשע גם בעבירות נוספות של הפרת תנאי שחרור.

ההסדר הינו מאוזן בשים לב לקושי הראייתי עליו הצביעו הצדדים, וכן לנוכח הודייתם של הנאשמים טרם שמיעת הוכחות, דבר שהביא לחסכון זמן שיפוטי. אעיר, כי התקשיתי לקבל את טענת ב"כ הנאשמים כי מרשיהם קיבלו על עצמם אחריות והביעו חרטה, משאלה נמנעו מלנצל את זכותם לומר דברים בבית המשפט לענין העונש.

החלטתי להתערב ברכיב הענישה הבלתי מוחשי. הלא הוא המאסר המותנה. אחמיר את התנאים אשר סוכמו בין הצדדים על מנת לתת ביטוי כלשהו לחומרה הקשה המתוארת מעובדות כתב האישום, שכאמור לעיל מהוות במהותן סחיטה.

אשר על כן, אני גוזר על נאשם 1 את העונש הממשי שהוסכם בין הצדדים, קרי: 9 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 13.4.10 וכן בקיזוז 10 ימי מעצר נוספים בגין מעצרו הראשון בתיק זה מיום 13.1.10 עד יום 22.1.10. כן אני גוזר על נאשם 1, 6 חודשי מאסר על תנאי, בהם ישא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא עבירת אלימות או עבירות של סחיטה או איומים. אני מחייב את נאשם 1 בקנס בסך 500 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו וכן מחייבו בפיצוי בסך 4,500 ₪ למר שלמה חמרה ת.ז 054329701. הוסכם על הצדדים כי 1,500 ₪ יקוזזו מתיק מ"י 18880-01-10 ויתרת הפיצוי תשולם בשישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.2.11.

על נאשם 2, אשר כאמור הורשע בעבירת סיוע בלבד, אני גוזר עונש של מאסר על תנאי בן חודשיים למשך 3 שנים ובו יישא אם יעבור בתקופה זו עבירות של איומים, אלימות או סחיטה מכל סוג.