מדינת ישראל נ' פואז

החלטה

1.לפניי בקשה לביטול כתב אישום, במסגרתה טוען הנאשם כי המאשימה לא עמדה בחובת היידוע המעוגנת בסעיף 60א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק" או "החסד"פ"), ולא העניקה לו זכות שימוע כקבוע בסעיף 60א(ד) לחוק, טרם הגשת כתב אישום כנגדו.

2.הנאשם נעצר ביום 29.05.13 בחשד להובלה ונשיאה של נשק, ומעצרו הוארך פעמיים לצרכי חקירה. ביום 02.06.13 הוגשה לבית משפט השלום בקשה להארכת מעצרו מכוח הצהרת תובע, אולם בית המשפט הורה על שחרורו של הנאשם ושהייתו במעצר בית בתנאים מגבילים למשך 7 ימים. ערר שהגישה המאשימה על החלטה זו נדחה.

ביום 10.06.13 הוגש כתב-האישום נגד הנאשם, וזאת בד בבד עם בקשה למעצרו עד תום ההליכים, כאשר אין חולק כי לנאשם לא נשלחה טרם לכן הודעה בדבר העברת חומר החקירה בעניינו לרשויות התביעה, כקבוע בסעיף 60א(א) לחוק, ושלא נשלחה אליו הודעה בדבר החלטת פרקליטת המחוז לאשר הגשת כתב האישום ללא עריכת שימוע, כנדרש בסעיף 60א(ח) לחוק.

3.בדיון מיום 16.07.13 נימק הסנגור, כי תכתובת המייל שהוצגה בפניו, ושבה מאשרת פרקליטת המחוז את הגשת כתב-האישום נגד הנאשם טרם עריכת שימוע, אינה יכולה להוות אישור תקף לפי סעיף 60א(ה) לחסד"פ, וכן כי כתב האישום הוגש שעה שהנאשם היה משוחרר ממעצר וכאשר התנאים המגבילים שהושתו עליו לא עמדו עוד בתוקף, כך שאין במקרה זה תחולה לפטור הסטטוטורי מחובת היידוע הקבוע בסעיף 60א(ז) לחסד"פ.

4.המאשימה אינה מכחישה בפה מלא כי התנאים המגבילים שהושתו על הנאשם לא עמדו עוד בתוקפם בעת הגשת כתב האישום כנגדו, אולם היא טוענת, כי העובדה לפיה, במסגרת דיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים, ביקש הסנגור לקבוע לנאשם חלופת מעצר, שומטת "את הקרקע תחת הטיעון כי מדובר בהגשת כתב אישום משחלפו ימי תנאי המעצר".

באשר להחלטת פרקליטת המחוז המורה על הגשת כתב אישום בטרם חלפה התקופה הקבועה בסעיף 60א(ד) לחסד"פ, נטען כי בעת הזו, בה מסמכים רבים מועברים באמצעות דואר אלקטרוני, תכתובות מייל "הפכו זה מכבר למסמך מקובל, קביל ומשמעותי בשדה המשפט". באשר לתוכן ההחלטה, נטען כי פרקליטת המחוז נתנה החלטתה על סמך בקשה מנומקת שהועברה אליה, ושאין כל מקום לדרוש הנמקה נפרדת.

דיון והכרעה

5.שתי שאלות נתונות להכרעתי, והן:

האם הופרה חובת היידוע במקרה דנן ומה נפקותה של הפרה זו?

האם תכתובת המייל שהוצגה מהווה אישור תקף של פרקליטת המחוז על פי סעיף 60א(ה) לחסד"פ?

6.סעיף 60א(א) לחסד"פ קובע לאמור –

"רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז ... כי קיימת מניעה לכך".

סעיף 60א(ז) קובע כי הוראת הסעיף הנ"ל אינה חלה "על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו".

7.במקרה דנן הוגש כתב האישום נגד הנאשם ביום 10.06.13, כאשר אין חולק כי תנאי החלופה שהושתו עליו עמדו בתוקפם רק עד יום 09.06.13. במצב דברים זה, הגם שהנאשם היה נתון במעצר בעת העברת חומר החקירה, הוא לא היה עצור בזמן הגשת כתב האישום, כך שחובת היידוע עמדה בעינה וחלה לגביו.

טענת המאשימה, לפיה הסכמת הנאשם לשהייתו בחלופת מעצר, אשר הובעה במהלך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שומטת את הקרקע תחת טענתו כי לא היה עצור בעת שהוגש כתב האישום נגדו, לא הובהרה די הצורך ולטעמי אינה נכונה, שכן מדובר בעניין עובדתי טהור שהתנהגותו המאוחרת של הנאשם אינה יכולה להשפיע על התקיימותו.

8.יחד עם זאת, ניתן לקבוע כי אף אם במישור הפורמאלי לא נשלחה הודעה כמצוות סעיף 60א(א) לחסד"פ, הרי שבמקרה זה אין ספק כי הנאשם, אשר היה נתון תחת תנאים מגבילים עד ליום 09.06.13, היה מודע להליכים המתנהלים נגדו, כאשר ביום 02.06.13 כבר הוגשה הצהרת תובע המודיעה כי בכוונת המאשימה להגיש נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירות בנשק. מכאן, שהפגם של אי עמידה בחובת היידוע, במישור הפורמאלי, אינו כזה המצדיק את ביטולו של כתב האישום, ובוודאי נוכח החלטתה של פרקליטת המחוז מיום 09.06.13, לאפשר הגשת כתב האישום במקרה זה מכוח סעיף 60א(ה) לחסד"פ.

אף אם במישור הטכני לוקה החלטה זו בחסר, שכן כלל לא נמסרה לנאשם הודעה המאפשרת מניינם של 30 הימים הנזכרים בסעיף 60א(ד), הרי שבמישור המהותי ההחלטה מפחיתה מן הפגיעה שבאי משלוח ההודעה לפי סעיף 60א(א), באשר היא מאפשרת הגשתו של כתב אישום נגד הנאשם אף ללא עריכת שימוע.

9.לאור כל האמור עולה, אפוא, כי במקרה דנן לא מתקיימות התכליות העומדות בבסיסה של חובת היידוע, והן –

יידוע הנאשם בדבר העברת חומר חקירה בעניינו לרשויות התביעה – במקרה זה הנאשם היה מודע להליכים חרף העובדה כי לא נשלחה לכתובתו הודעה פורמאלית, ואף נכח בדיון בו התבקש מעצרו בהסתמך על הצהרת תובע.