מדינת ישראל נ' פדילה(עציר) ואח'

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד אפרת פאר

ב"כ הנאשם 1 – עו"ד אלון דוידוב

הנאשם 1 – הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

בעניין נאשם 1 בלבד

ב"כ הנאשם 1:

אני מבקש להעיד את אשתו כעדת אופי.

פדילה חנאן לאחר שהוזהרה כחוק:

אני אשתו של מאהר. אנחנו נשואים 13 שנים, הוא בעל טוב. התינוקת שהגעתי אליה נולדה לנו לאחר 13 שנים, והיא נולדה לפני חודש ושבוע. זו פעם ראשונה שהוא ראה אותה. 12 שנים ניסיתי להיכנס להיריון, היו בעיות. אני מבקשת שהוא יראה אותה.

ב"כ המאשימה:

מגישה מרשם עבר פלילי – ע/1. מבקשת לציין שתצהיר הקורבן שהוגש בעניינם של נאשמים 2 ו-3 מוגש גם לגבי נאשם זה. עברו הפלילי של הנאשם שהגשתי הוא עשיר וכולל עבירות סמים לרבות סחר בסמים וכן הרשעה קודמת משנת 00' בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

בתיק זה הורשע הנאשם לאחר שניהל הוכחות ולכן אני אחזור בקצרה על העובדות.

כנגד הנאשם ביחד עם נאשמים אחרים שהם קרובי משפחה הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ו-335 . בתאריך 17.09.09 בסמוך לשעה 19:00 הלך המתלונן לקנות פלאפל בישוב וכאשר שב לכוון ביתו התפתחה במקום קטטה אשר הרקע לה אינו ידוע במדויק למאשימה במהלכה החזיק הנאשם בסכין ובמקל ובו מסמרים. הנאשם 2 החזיק סכין והנאשם 3 החזיק את המקל. הנאשמים 1 ו-2 תקפו בצוותא את המתלונן, הנאשם 2 דקרו באמצעות הסכין שהוא אחז בידו, בפיו באזור הלסת התחתונה ובחזה שמאל ליד בית השחיר והנאשם 1 דקר את המתלונן בכתף ימין וניסה להכותו באמצעות המקל. במהלך האירוע אחות המתלונן עיישה סולטן ניסתה להגן על אחיה, היא הוכתה אף היא במהלך ניסיונה להגן עליו על ידי הנאשם 3, בידה השמאלה ואצבעה נשברה. כתוצאה ממעשי התקיפה הובהל המתלונן לטיפול רפואי בבית חולים "מאיר" בכ"ס, נכון ליום הגשת כתב האישום המתלונן היה מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ כמורדם ומצבו קשה עם חשש לחייו. המתלונן העיד בפני בית המשפט אשר יכול היה להתרשם ממצבו הבריאותי הקשה על נזקים שנגרמו לו באיכות חייו, הוא נזקק לטפול צמוד של אמו ואינו יכול לצאת לעבוד, אמו סועדת אותו ומצבו הנפשי בכי רע. מצבו של המתלונן היום כפי שעולה מהתצהיר הוא רע מאד, הוא נדקר בחזה, בכתף שמאל ובפיו היה מורדם ומונשם וכתוצאה מהדקירות חלה פגיעה חמורה בריאות שהצריכה פעולה כירורגית ובהמשך נגרם לו אף זיהום רציני שהצריך כריתת חלק מהמעי. מהתעודה הרפואית עולה כי המתלונן זקוק לעזרה, הוא מסוגל ללכת רק כשבעה מ' באמצעות הליכון ועם עזרה והוא זקוק לשיקום.

עדות אמו שנשמעה בבית המשפט העלתה כי מצב רוחו שפוף והוא זקוק לעזרה גם לצרכיו היום יומיים הבסיסים ביותר. גם המתלונן עצמו מעיד על כך "שנגמרו" לו החיים והוא נאלץ להפסיק לעבוד עקב הפגיעה. לעובדה כי הנזק העיקרי נגרם למתלונן מפגיעה של נאשם 2 לטעמנו לא צריך להינתן משקל לקולא שכן הנאשם הורשע בביצוע עבירה כמבצע בצוותא בהתאם להלכה הנוהגת. אנחנו רואים ומבצעים בצוותא גוף אחד שפועל לצורך ביצוע מטרה עבריינית משותפת. ביצוע עבירה מפרשים שחורג מעצם עשיית מעשה פרטני כזה או אחר.

הנאשם 1 כפר במיוחס לו, הוא טען שהוא לא לקח כל חלק בקטטה ושהה במקום אחר בעת שאירעה והמשמעות היא שלהבדיל מנאשמים האחרים שהודו ולקחו אחריות והביעו בכך חרטה מסוימת, הנאשם שבפנינו לא עשה כן והוא לטעמנו לא ראוי להקלה שלה זכו הנאשמים האחרים. נאשם 2 במסגרת הסדר שנימוקיו פורטו בפני בית משפט זה נידון לשנתיים מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים בסך 20,000 ₪, עניינו של נאשם 3 טרם הסתיים והוא קבוע למתן גזר דין לתחילת חודש הבא, זאת כשהצדדים כשהגיעו להסדר לא ידעו שקיים מאסר על תנאי לגביו. הדבר נבע מטעות ברישום הפלילי ולאור העובדה שהסנגורית הצהירה בפגישתה עם הממונה שאין מאסר על תנאי בר הפעלה, לאחר שגילינו שמתבססים על נתונים שגויים ובנוסף היה גיליון רישום פלילי שגוי הודענו על כך לבית המשפט והודענו שלא נחזור בנו מההסדר. יחד עם זאת הצהרנו שלטעות הזו לא תהיה השלכה לעניין נאשם 1 והיה ויורשע לא תינתן הקלה לנאשם 1 למרות שאין לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה.

אנו סבורים שהעונש של הנאשם שבפנינו צריך להיות גבוה יותר משל נאשם 2 למרות העובדה שמדובר באותו אירוע שכן הנאשם 2 הודה לקח אחריות וההקלה בעונשו נבעה בין היתר מהעובדה הזו. נכון שזכותו של נאשם לנהל הוכחות ולכפור באשמה אך הוא לא יכול היה לצפות מהתביעה ומבית המשפט שיתחשבו בו במידה זהה לנאשם שהודה והביע חרטה וחסך מזמנו היקר של בית המשפט. אמנם בכדי למנוע טענה של אפליה בין הנאשם שלפנינו לבין הנאשמים האחרים אין להעניש את הנאשם הזה באופן שיהיה פער קיצוני בין הנאשמים אך לזכות הנאשם 2 עמדו נקודות זכות שלא הועמדו במקרה זה.

אנו במתחם המעשים שזכו לכינוי תת תרבות הסכין. התופעה הזו מפורטת רבות בפסיקה, תופעה חברתית שבית משפט עליון הביע לא אחת את הצורך לבערה מקרבנו וזאת על דרך השתת עונשים לעבריינים. מפנה לע"פ 10212/05 וכן לע"פ 2115/05 גינזבורג נ' מ"י, בתי המשפט הביעו את דעתם לא אחת כי תופעת הסכינאות יש לעקור אותה מן השורש ולא בדרך של רטוריקה אלא בדרך של ענישה הולמת. במציאות בה אנו חיים רבים אינם מהססים לעשות שימוש בסכינים ובכלי משחית אחרים כפתרון לסכסוכים ומוטל על בית המשפט להעדיף את שיקולי ההרתעה וההגנה על הציבור ואין לפטור את מבצעי העבירות, מפנה לע"פ 8583/96 מ"י נ' חולי שם נקבע "אמרנו לא פעם כי מי שדעתו קלה לעשיית שימוש בסכינים..." .

אנחנו נבקש להטיל על הנאשם שבפנינו עונש שעולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה כפי שהיא בפסיקה מפנה לע"פ 4776/08 אחמד חטיב שם דקרו שני המערערים את המתלונן, כאשר נאשם 1 דקרו פעם אחת בגבו ונאשם 2 דקרו 3 פעמים בבטנו, בית משפט מחוזי דן את שני המערערים לארבע שנות מאסר בפועל, בית המשפט העליון קבע כי מדובר בעונש ראוי ואף מתחייב לצורך הרתעת הנאשמים והציבור כולו, באותו עניין מדובר היה בנאשמים ללא עבר פלילי. לכן אנו סבורים שעל בית שמפט להטיל על הנאשם שבפנינו עונש מאסר משמעותי יותר. מפנה לע"פ 4257/07 פלוני נ' מ"י המדובר שם על ערעור על גזר הדין והכרעת הדין של בית שמפט המחוזי אשר הרשיע את הנאשמים בביצוע שתי עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות וגזר עליהם 30 חודשי מאסר, ערעורם נדחה גם הוא. גם בעניין זה דובר בנאשמים שלזכותם עמדו נסיבות מקלות, שאינן עומדות לנאשם שבפנינו, הנאשם 2 שם היה קטין הביע חרטה על מעשיו והנאשם שם גם לא דקר את המתלוננים.

אנחנו נבקש להשית על הנאשם שבפנינו עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצויים שגובהם לא פחות מאלה שהושתו על הנאשם 2.