מדינת ישראל נ' פדורוב

הכרעת דין

בתיק זה מיוחסות לנאשם עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה רשלנית, אי ציות לאור אדום ברמזור וגרימת תאונת דרכים.

הנאשם כפר באשמה שמיעת הראיות החלה ביום 6.5.12 ופרשת התביעה נשמעה במשך שלוש ישיבות עקב אי הופעת חלק מהעדים. הנאשם עצמו העיד ביום 9.10.12 וביקש לזמן עדים אשר אינם בשליטתו. עדים אלה היו אמורים להעיד בחודש דצמבר 2012, אך לא אותרו במועד ונשמעו רק ביום 14.4.13. התיק נקבע לשמיעת סיכומים לחודש מאי, אולם במהלך טיעוני הצדדים "נזכרו" הצדדים בצורך בצפייה בסרט שצולם בידי הבוחן מר לוי, לפיכך נקבעה ישיבה נוספת לצורך הצגת הסרט וחקירה נגדית של מר לוי לחודש יוני 2013.

לאחר ששמעתי את העדויות, התרשמתי מהעדים, שקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו ולפיכך אני מרשיע אותו בביצוען.

על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם ברכבו ביום 24.10.09 בשעה אחת לפנות בוקר ביציאה ממעיליא לכיוון כביש 89. הנאשם נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור במקום והתנגש ברכב מסוג סיאט אשר הגיע משמאלו. בבדיקת דם שנערכה לנאשם לאחר האירוע נמצא אצלו אלכוהול בריכוז של 188 מ"ג.

אירוע התאונה:

אני מקבל את טיעוני ב"כ המאשימה לפיהם יש להעדיף את עדות נהג הרכב המעורב, מר קאסם עבאס על עדותו של הנאשם. מר עבאס סיפר:

"אני נסעתי מכיוון מעלות לכיוון כברי כפר אבו סנאן בשעה 12.00 בלילה בערך. הייתי ליד מעיליא, היה רמזור ירוק. אני המשכתי בנסיעה ככה רגילה בצד ימין של הכביש, ראיתי רמזור ירוק. פתאום אני רואה בא רכב מגיע מלמעלה ואני רואה שהוא ממשיך לנסוע ונכנס בי. ניסיתי לברוח קצת אבל בסופו של דבר פגע בי. האוטו ירד מהכביש. אני ירדתי מהרכב, שאלתי מה קרה ואיך הוא נוהג. למזלי היה שוטר אחריי בדיוק. אמרתי לו איך אתה נוהג, אמר לי תעזוב אותי אני שיכור".

לא מצאתי סיבה שלא לקבל עדות זו כאמינה ומהימנה. עדות זו נתמכת בעדותו של עד אובייקטיבי מר מרואן ווהבה, אשר ישב עם חבריו במסעדה סמוכה והבחין בתאונה. מר ווהבה העיד כי ראה את רכבו של הנאשם מתקרב לצומת וחוצה אותו ברמזור אדום. עד זה נחקר ארוכות בידי הסנגור, ולא מצאתי בתוצאות החקירה הנגדית דברים שיש בהם כדי לערער את אמינותו או מהימנותו של העד.

הסנגור ביקש להסתמך על עדותם של שני עדי ההגנה נאדי ואשרף טפאש ולדחות את עדותו של ווהבה. אין ספק כי עדויות אלה אינן מחזקות את עדותו של ווהבה, ואף ב"כ המאשימה אישר זאת בהגינותו, אולם אין בהן כדי לשלול אותה. שני העדים סיפרו כי ישבו במקומות שונים במסעדה וכי מר והבה יצא ונכנס מחלל המסעדה עצמו, כך שהם בוודאי אינם יכולים לספר מה ראה בעת האירוע. כל עד העיד על התרשמותו שלו מהאירוע לפי זכרונו, שני העדים סיפרו כי לא ראו כלל את אירוע התאונה עצמו, אולם אין בדברים אלה כדי לשלול את גרסת מר ווהבה שמצאתי אותה אמינה כי ראה את שהתרחש.

מנגד, גרסתו של הנאשם הייתה:

"אני נסעתי למעיליא, שתיתי בקבוק בירה במעיליא, במסעדה. לא זוכר את השם. הייתי לבד. אחרי ששתיתי בקבוק בירה, ישבתי באוטו, ונסעתי. לפני הרמזור התחיל להדרדר האוטו שלי. נכבה. ניסיתי להניע את הרכב, ופתאום אני שומע היו שם שני בחורים. מדובר ברכב אוטומטי. פתאום אני שומע מאחורה שני בחורים ששואלים אותי אם אני רוצה שיעזרו לי. אמרתי שכן. ניסיתי להניע את הרכב עם המפתח והם דחפו את האוטו. עשיתי פעמים סוויץ' , פתאום האוטו נדלק ועשיתי ברקס. זה היה 2-3 מ' אחרי הרמזור ואז קרתה התאונה. אני לא זוכר מה היה צבע האור ברמזור. לא הסתכלתי על הרמזור כשהתקרבתי וניסיתי להדליק את האוטו. קיבלתי מכה".

ב"כ המאשימה הצביע על סתירות בגרסת הנאשם לעומת גרסתו במשטרה ועל היעדר סבירות שבדחיפת רכב אוטומטי, אולם אינני רואה הכרח להכריע בטעות אלה. הנאשם מודה כי חצה את הצומת מבלי שהוא יודע כלל את צבע האור ברמזור, ובוודאי שאינו יכול לשלול את עדות הנהג המעורב עבאס והעד האובייקטיבי ווהבה. לעניין דחיפת הרכב בידי אחרים, הרי שאף בעניין זה אני מעדיף בצורה ברורה את העדויות מטעם המאשימה על פני עדות הנאשם, אולם סבורני כי אף זו שאלה שהינה פחות רלוונטית. החובה לציית לאור ברמזור, כמו לכל שאר חוקי התנועה חלה גם על מי ששולט ברכב הנדחף בידי אחר, בין אם מנועו פועל או לאו, ולכל היותר יכולה להיות כאן שאלה של מידת רשלנותו של הנאשם, אך לא חשיבות של ממש לעניין אחריותו.

אשר על כן, אני קובע כממצא עובדתי כי הנאשם נהג ברכבו וחצה את הצומת בניגוד לאור האדום ברמזור. אני דוחה את גרסת הנאשם כי בעת חציית הצומת נדחף בידי הולכי רגל אך חוזר ומבהיר כי גם אם הייתי מקבל טענה זו לא היה בכך כדי להשפיע, לדעתי, על החלטתי לעניין אחריות הנאשם לתאונה.

שאלת השכרות ובדיקת הדם:

ד"ר אשר גופר ועובד המעבדה מר סולימאני נחקרו ארוכות בשאלת דגימת הדם שנקלחה מהנאשם והסבירו כיצד הם בטוחים שהדגימה שנבדקה על ידם היא הדגימה שנשלחה בידי הבוחן מר לוי

ד"ר גופר שלל בעדותו אפשרות שתרופות שנטל הנאשם השפיעו על תוצאות הבדיקה.

הבוחן מר לוי הסביר את תהליך נטילת בדיקת הדם מהנאשם וכן העיד בעניין ד"ר נודלמן אשר נטל את דגימת הדם בבית החולים בנהריה. למרות שהסנגור ניסה ליצור בחקירה רושם כי הרופא עשה שימוש במבחנה של בית החולים הרי שהוא הסביר כי מדובר ב"מבחנה ספציפית של המשטרה" ובהמשך "אני מעביר מהמזרק למבחנה שנותנים לי".

לא מצאתי סיבה כלשהי לפקפק בתוצאות הבדיקה שערך ד"ר גופר או בכך שדגימת הדם שנבדקה על ידו היא הדגימה שניטלה מהנאשם בבית החולים.

הסנגור התייחס לסתירות אפשריות בין גרסת ד"ר נודלמן לגרסת עובדי המעבדה והטפסים. לא מצאתי מקום לייחס לסתירות אלה משקל של ממש. ד"ר נודלמן ביצע את הבדיקה במסגרת תורנות בחדר המיון ואין צורך להסביר את העומס והלחץ שעל רופאי חדר המיון. בנסיבות אלה, לא ניתן לצפות כי יזכור את פרטי האירוע, האם מילא מבחנה אחת או שתיים ומי בדיוק היה נוכח בעת הבדיקה. באותה מידה יש לקבל הבנה השמטה מצידו במילוי הטפסים בדקדקנות. מצאתי כי הפרטים המהותיים מולאו ונרשמו, וכאמור אינני מוצא מקום לפקפק כי הבדיקות שנערכו במעבדה בידי ד"ר גופר מתייחסות לדם שניטל מהנאשם בבית החולים לאחר התאונה.