מדינת ישראל נ' פאדאלמונה(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן : "חוק המעצרים").

2.כנגד המשיב, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, עבירה לפי סעיף 334 בצירוף 335 (א) (1) לחוק העונשין, החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין והשתתפות בתגרה, עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין.

3.על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 05.02.2011 חזר הנאשם יחד עם חבריו מהמכולת לביתם, כשהבחינה בהם קבוצה של אחרים, אחד מהקבוצה פנה אל אחר אשר היה עם המשיב והעיר לו על אופן הליכתו.

על פי כתב האישום, לאחר שהאחר השיב לפונה, תקפו ופצעו חברי הקבוצה האחרת בצוותא חדא את האחר באמצעות סכין, כשהמשיב ואדם נוסף מנסים לסייע בידו.

במהלך האירועים האמורים התפתחה קטטה בין המשיב לבין חברי הקבוצה, במהלכה פצע המשיב באמצעות אבן אדם אחר וגרם לו לחתכים באוזנו.

בהמשך, פצע האחר את המשיב באמצעות שבר בקבוק.

לאחר האמור לעיל ולאחר שהאחר אשר היה עם המשיב ונדקר נלקח לבית חולים לקבלת טיפול, הגיע המשיב לבית חולים, כשעובר לכך ניגש לביתו החליף את בגדיו ונטל סכין מקובעת אותה הטמין בחגורתו ובשערי בית החולים בטרם עבר בעמדת הבידוק הבטחוני, השליך את הסכין אל פח האשפה במקום.

4.ב"כ המשיב טוען להיעדר ראיות לכאורה וזאת בטענה כי המשיב לקח את הסכין על מנת להגן על עצמו.

5.בהליך זה שמכח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר. ראה בש"פ 6187/95, מ"י נ' סלימאן אלעביד (1995), לא פורסם, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פד' נ (2) 133, בש"פ 825/08 מדינת ישראל נ' מוחמד דחלה פד' נב (1) 625.

6.כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה ברף גבוה לכל העבירות המיוחסות. למעשה, המשיב מודה בהחזקת הסכין [ר' הודעתו מיום 07.02.2011 שו' 27-32]. לעניין זה ר' גם הודעתו של עומר אביחי.

בהודעותיו מודה המשיב כי היכה באבן באוזנו של אחר במהלך הקטטה [ר' הודעתו מיום 06.02.2011 שו' 11 ו-42].

לעניין הזריקה לפח ר' שו' 43-44 וכן ר' הודעתו מיום 07.02.2011 שו' 35-36.

7.אינני מוצא כי יש בנסיבות המתוארות בכתב האישום, כמו גם אלו העולות מחומר החקירה כדי להקים ולו לכאורה בשלב זה טענה של הגנה עצמית.

אינני מוצא כי מתקיים בנסיבות של אירוע זה התנאי הנדרש בסעיף 34 י' לחוק העונשין בדבר מיידיות.

אינני מוצא קיומו של התנאי האמור, לא לעניין הפציעה ולא לעניין החזקת הסכין.

ביחס להחזקת הסכין – המשיב הולך לביתו, נוטל סכין ומשם ממשיך לבית החולים. אין לומר כי בנסיבות אלו ניתן לטעון להגנה עצמית.

8.הגם שתחילת השתלשלות העניינים באירוע הקטטה האמורה, אני מוצא כי בנסיבות העניין, לאור הפציעה אשר גרם המשיב לאחר ולאור העובדה שהוא הלך לביתו ונטל משם סכין והגיע איתה לבית החולים ורק ליד עמדת הבידוק השליך אותה, עולה מהמשיב מסוכנות.

9.מעבר למסוכנות העולה מהנסיבות המתוארות לעיל, הרי שבענייננו קמה גם עילת מעצר סטטוטורית, שכן מדובר בעבירה אשר הינה עבירת אלימות, אשר בוצעה תוך שימוש בנשק קר, היא האבן אשר באמצעותה חבל המשיב באוזנו של אחר.

10.לאור כל האמור לעיל, אני קובע קיומן של ראיות לכאורה ברף גבוה כנגד המשיב וקיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות הנשקפת ממנה, מסוכנות הנעוצה הן בנסיבות האירוע והן בעילת המעצר הסטטוטורית.