מדינת ישראל נ' ערשי

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 21.2.11, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, כאשר הרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 18.2.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ גולן סופר, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העידו הנאשם, ועדי ההגנה מרדכי ועקנין, מנהל מכירות בחברת אורנג' ומיכל שור. כמו כן, הוגשו הראיות הבאות: 4 תמונות, שסומנו נ/1, פלט שיחות מחברת אורנג', שסומן נ/2, תמונה של שלט רחוק, שסומנה נ/3, מפה של המקום, שסומנה נ/4, כתבה מעיתון, שסומנה נ/5 ופתק שרשמה עדת הגנה מס' 2 וסומן נ/6.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 21.2.11, בסמוך לשעה 11:55, נהג הנאשם ברכב ברמת גן, ברחוב קריניצי, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם רחוב הרוא"ה, נצפה על ידי עד התביעה, שנסע לשמאלו, כאשר הוא אוחז בידו השמאלית טלפון נייד ומצמידו לאוזנו השמאלית.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אני רק שניה ניסיתי לבדוק אם הוא עובד. זה היה בדיוק לשנייה".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא אחז בידו טלפון נייד, כפי שטען העד, אלא שלט רחוק של מערכת המולטימדיה המותקנת ברכבו, בה עשה שימוש להעברת שירים. עוד טען הנאשם כי מקום עצירת הרכב לא היה ברחוב הרוא"ה כפי שטען העד, אלא ברחוב הרצל. לטענת הנאשם, הוא אחז את השלט בידו, אבל אחז במקביל בהגה בשתי ידיים. ע"ה 1 תמך בגרסת הנאשם לגבי המערכת המותקנת ברכב ואילו ע"ה 2, תמכה בגרסת הנאשם בנוגע למקום עצירת רכבו.

במהלך עדותו, הוזהר הנאשם כי ניתן להרשיעו בעבירות נוספות – אי אחיזת הגה בשתי ידיים ונהיגה בחוסר זהירות.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, לא שוכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אך מצאתי כי הוא עבר עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה לא ציין אם שמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד לעצירתו ולא פירט בדו"ח מה עשה הנאשם עם הטלפון הנייד, אותו אחז לכאורה בידו, עת נדרש על ידי העד לעצור את הרכב.

הנאשם היה נחרץ בעדותו כי לא אחז בטלפון נייד בידו ועדותו עשתה עלי רושם אמין.

טענת ההגנה של הנאשם, הייתה כי אחז בידו שלט רחוק של מערכת המולטימדיה המותקנת ברכבו והוא אף הגיש תמונה של השלט, שסומנה נ/3. הנאשם הודה בפה מלא כי אחז את השלט שבנדון בידו, במהלך כל הנסיעה, כאשר הוא עושה בו שימוש מעת לעת. אני סבורה כי לא תיתכן מחלוקת כי אחיזת כל חפץ ביד, במהלך נהיגה ולאורך פרק זמן ארוך, גם בנסיבות בהן שתי ידיו של הנהג אוחזות בהגה, מהווה עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, שכן אותו חפץ עשוי להישמט מידו של הנהג ולגרום להסחת דעתו מן הנעשה בכביש והוא מונע ממנו אחיזה יציבה בגלגל ההגה.

כאמור, הנאשם הוזהר מפני הרשעה בעבירות נוספות ועמד על כך שאחז את השלט רחוק בידו במהלך הנהיגה.

לאור כל האמור לעיל, מכח הסמכות המסורה לי בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 ולאחר שמצאתי כי ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן גם מפני עבירה זו, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה ומזכה אותו מעבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג , 18 מרץ 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: