מדינת ישראל נ' ערבאס(עציר) ואח'

החלטה

1.כנגד המשיבים הוגש בקשה למעצר עד לתום ההליכים, בד בבד עם כתב-אישום המייחס להם ביצוע עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, ירי בשטח בנוי לפי סעיף 340א לחוק העונשין ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. למשיב 2 מיוחסות, בנוסף, ביצוע עבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

2.על-פי המתואר באישום הראשון, ביום 14.8.13 פגשו המשיבים במתלונן בשדות טירה לאחר תיאום מראש, בשל חשד כי גנב מהמשיב 1 ברזל. השניים הגיעו למקום ברכב פורד, כאשר משיב 1 נהג ברכב ומשיב 2 מחזיק בידיו כלי ירי (מסוג שאינו ידוע למאשימה). השניים איימו על המתלונן שיהרגו אותו, משיב 1 נטל את הנשק שהיה ברשות המשיב 2, יצא מהרכב, וירה שתי יריות לכיוון רגליו של המתלונן. בתגובה, ברח המתלונן מהמקום.

על-פי האישום השני, המשיב 2, ששהה במהלך כל האירועים שלא כדין בישראל, איים על המתלונן במהלך מפגש בעת שהיה עצור באומרו: "אתה תשלם על זה, כשאני בפנים יבואו אליך אנשים", וכן כי "יטפלו" בו וכי בידיו למנוע את מעצרם של המשיבים אם לא ישתף פעולה עם החוקרים.

3.קיימת מחלוקת לענין הראיות לכאורה.

לטענת הפרקליטות, קמה תשתית ראייתית לכאורית על בסיס הודעה מיידית של המתלונן למשטרת ישראל, הובלה שלו לזירת האירוע שם נמצאו שני תרמילים וכן למקום הימצאות המשיבים, קיומה של תחמושת דומה ברכב על שם אביו של המשיב 1, שתיקתו של המשיב 1 וגירסתו של המשיב 2 תוך שקשר עצמו לאירועים.

הסניגור היפנה לסתירות מהותיות בגירסאות המתלונן, טען כי לא נתפס נשק ואין חוות-דעת כי הקליעים דומים או תואמים לנשק אחר, והעלה טענות רבות באשר לפגמים שעלו במהלך זיהוי המשיבים. עוד טען למחדלי חקירה באשר למשיב 2, באשר לא בוצעה בדיקת פרופרינט, ואילו הממצאים שנמצאו על המשיב 1 מקורם במתכת כתוצאה מעבודתו בבניה; כן ראוי היה לבצע מחקרי תקשורת ופעולות חקירה נוספות כדי לבסס את גירסת המתלונן.

4.אומר, כי שקלתי את טענות הסניגור בכובד ראש. חלק מהטענות, כפי שאפרט, הינן טעונות בדיקה, אך דינן להעלות במסגרת התיק העיקרי.

בשלב זה בו אנו מצויים, נחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעה בשני האישומים.

5.עיון במזכרים שערכו עדי תביעה 3 ו – 4 ביום האירוע מעלה, כי כוחות הגיעו לזירה לאחר שמודיע התקשר למשטרה ומסר שירו לעברו. עם ההגעה לזירה, המודיע – הוא המתלונן – הכווין את הכוחות למקום בו נמצא האדם שירה לעברו, ובאתר בניה הצביע לעבר המשיב 1 (ראו במיוחד דו"ח הפעולה של ע.ת. 3 מיום 14.8.13 שעה 13:25). המשיב 1 נעצר יחד עם אביו, אחיו ושני שב"חים נוספים (אחד מהם הינו המשיב 2, כאשר הם הסתתרו במקום).

6.ממזכר שערך ע.ת. 4 כשעה לאחר האירוע עולה, כי יחד עם המתלונן חזרו לזירה, ולאחר שהמתלונן הצביע על מקום הירי בוצעה סריקה במקום, במהלכה אותרו 2 תרמילים - האחד על כביש כורכר והשני במרחק מטר וחצי ממנו. למקום הגיעו אנשי מז"פ.

7.יצויין, כי הנשק ממנו בוצע הירי לא אותר. על-פי מזכר שערך ע.ת. 2 עולה, כי במהלך הסריקות זוהה רכב הפורד המוזכר בכתב-האישום (כאשר במהלך חיפוש לא נתפס דבר חריג ברכב – מזכר ע.ת. 6) וכן רכב המרצדס ששייך לאבי המשיב 1. האב טען, כי המפתח לרכב אינו ברשותו אלא מצוי בידי בנו, המשיב 1. המשיב 1 לא אישר זאת, ולבסוף נפתח תא המטען של הרכב על-ידי חבלן, בו נמצאו שתי קופסאות שהכילו 100 כדורי 9 מ"מ, צינור כסוף שעל-פי חשד משמש כמשתיק קול ירי ומחסנית כסופה.

8.ביום 14.8.13, למשיב 1 נערכה בדיקה לאיתור שרידי ירי ופרופרינט. על-פי דו"ח בדיקת מז"פ (מזכר מ"ו) שנערך על-ידי ע.ת.5, נתקבלה תגובה חיובית לא מוגדרת בכפות הידיים באשר לנוכחות מתכת ברזלית. ייאמר, כי בדיון הציע הסניגור הסבר לממצא זה, שכן לטענתו המשיב 1 עובד באתר בניה. הסבר זה נשמע לראשונה בין כותלי בית-המשפט, שכן המשיב שתק לאורך כל החקירה.

9.המתלונן מוסר הודעה ראשונה באותו היום, בשעה 11:29. בהודעה זו, מספר הוא את הרקע לאירוע, כפי שהוא מפורט בכתב-האישום. מתאר הוא, כי המשיב 1 ואדם נוסף מהשטחים הגיעו לזירה עם רכב ברלינגו. הבחור מהשטחים הוא שאיים עליו כי יהרוג אותו בעודו מחזיק "מיני עוזי", ואז הנהג – הוא המשיב 1 – לקח את הנשק וירה שני כדורים ליד רגליו. המתלונן הצליח לברוח ולהתקשר למשטרה (שורות 35 – 42). המתלונן חזר על כך כי הכווין את השוטרים וזיהה את המשיב 1, אם כי אינו זוכר את שמו. בשלב זה, טרם זיהה את המשיב 2. המתלונן מסר עוד, כי המשיב 1 התקשר אליו, אך המספר ממנו התקשר נמחק (שורה 87). בסוף ההודעה, תיאר המתלונן את הנשק המדובר.

10. בהמשך, נסע המתלונן עם ע.ת. 6 לזירה, ונגבתה עדות נוספת ממנו בשעה 14:31. מעורבים נוספים נחקרו, לרבות שני השב"חים שהסתתרו באתר הבנייה ונתפסו. על-פי מזכר של ע.ת. 6 (אשר נראה כי ביצע את מירב הפעולות בתיק), שוחררו השניים – עודה עודה והמשיב 2, ונתבקשו להמתין בחצר התחנה. בסביבות השעה 19:00, כשהגיע החוקר לתחנה עם המשיב 1, פנה אליו המתלונן ואמר לו כי בעת שהביאו אותו לתחנה, הבחין במעורב הנוסף אשר איים עליו. המתלונן יצא יחד עם החוקר לחצר, הצביע על שני השב"חים, והמתלונן הוחזר לתוך התחנה. ביומן, הסתכל עליהם והצביע על המשיב 2 כמי שהחזיק את הנשק.

11.כאמור, משיב 1 שתק במהלך כל חקירתו מיום 14.8.13 שעה 15:02.

12.משיב 2 הכחיש כל קשר לאירוע ו/או לרכב הפורד במהלך חקירתו שהתבצעה לאחר ההצבעה הספונטנית בשעה 19:37. עם זאת, לאחר שעומת עם האפשרות שברכב הפורד נמצאו ט.א. שלו, החל להסתבך וטען שאולי נמצאו בחוץ, או שישב באוטו אך לא נסע בו (שורה 61). כמו-כן, סתר את עצמו באשר להיכרותו עם המשיב 1.

13.לאחר חקירות המשיבים, בוצעו עימותים בין המתלונן לבין כל אחד מהמשיבים. המתלונן עמד על גירסתו מול שני המשיבים, לרבות חלקם באירוע כמתואר בכתב-האישום תוך שהשניים החזיקו בנשק לסירוגין. המשיב 1 לא הגיב כלל במהלך העימות; המשיב 2 הכחיש את תיאוריו של המתלונן.

14.ייאמר, כי בחקירה שניה שהתבצעה למחרת, 15.8.13, לאחר ביצוע העימות עם המתלונן, בחר המשיב 2 לשתוק.

15.בין לבין, נערך מפגש מבוקר בין המתלונן לבין המשיב 2, כאשר על-פי התמלול שערך ע.ת. 7, נשמע המשיב 2 מטיח את המתואר באישום השני כלפי המתלונן. יצויין, כי למרות טענות הסניגור כלפי התמלול, לא הוגש כל תמלול נגדי מטעם ההגנה.