מדינת ישראל נ' עראידה

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה, וזאת לאחר שהנאשם ביקש להישפט.

מטעם התביעה העידה סמ"ר גרשביץ טטיאנה (להלן: "השוטרת"), אשר ערכה את הדו"ח שהוגש וסומן ת/1, ובמהלך עדותה בפניי אף שרטטה את ת/2.

מתיאור הנסיבות אשר מפורטות בת/1 עולה, כי השוטרת עמדה בניצב לכביש, הבחינה היטב ברכבו של הנאשם אשר חלף אותה משמאל לימין, כאשר הנאשם אחז בידו הימנית מכשיר טלפון נייד. עוד מציינת השוטרת כי הראות היתה טובה, היתה שמש, וחלונות הרכב היו שקופים. השוטרת מיד נסעה אחרי רכבו של הנאשם ועצרה אותו בצומת הקרוב תוך שמירה על קשר עין רצוף.

לאחר שנעצר הנאשם ציינה השוטרת, כי ברכב לא מותקנת דיבורית וכי בכסא שליד הנהג נמצא מכשיר טלפון נייד.

בדברי הנהג ציינה השוטרת "אני לא דיברתי בפלאפון, אולי סתם החזקתי אותו או העברתי אותו. היית במרחק 30 מ' בין הזיתים בפנים".

בעדותה בפניי, חזרה השוטרת על הדברים המפורטים בת/1. גם בחקירתה הנגדית נותרה עקבית באשר לאופן שבו הבחינה בנאשם אוחז בטלפון ובאשר למיקומה, שאפשר לה לעשות כן.

הן מחקירתה הנגדית והן מת/2 עולה, כי השוטרת עמדה סמוך לכביש ולא במרחק של 30 מ' ממנו.

הנאשם בחר להעיד ובעדותו הראשית אישר, כי השוטרת עצרה אותו במקום בו ציינה השוטרת שעצרה אותו, הנאשם אישר כי ראה את הניידת עומדת במקום בו ציינה השוטרת שעמדה, אם כי חקר את השוטרת תוך שהוא טוען בפניה כי היא עמדה במרחק של 30 מ' מהכביש ולא במקום אותו ציינה בעצמה.

עוד ציין הנאשם כי השוטרת שאלה אותו מה היה לו ביד והוא השיב כי איננו יודע אם העביר משהו מצד לצד ואישר כי מכשיר הטלפון הנייד שלו היה מונח על המושב שלידו.

בחקירתו הנגדית אישר הנאשם, כי הבחין בניידת למשך אלפית השניה, כי הטלפון היה מונח על הכסא לידו וכי לא היתה דיבורית מותקנת ברכבו.

הנאשם הכחיש כי אמר לשוטרת שהחזיק טלפון בידו וטען כי החזיק משהו אותו העביר מצד לצד. לטענתו, איננו משוחח בטלפון בזמן נסיעה. בהמשך חקירתו הנגדית טען "אולי אמרתי את המילים האלה שרק החזקתי את הטלפון כי רציתי שהיא תתחשב בי".

עדותה של השוטרת בפניי היתה בהירה, עקבית ובחקירתה הנגדית לא נסתרה במאום ועל כן אני מקבלת אותה כמהימנה ומעניקה לה את מלוא המשקל הראייתי, אני מעדיפה את גרסתה על פני גרסת הנאשם. גרסתו של הנאשם באשר לכך שהחזיק "משהו" בידו הינה גרסה כבושה, שעה שגרסתו הראשונית, המיידית היתה כי לא דיבר בטלפון אלא רק החזיק אותו או העביר אותו.

גם בסיכומיו חזר הנאשם לגרסה הראשונית וטען כי יכול שהעביר את הטלפון שהיה מונח במקום אחד ברכב אל הכסא.

לקחתי בחשבון כי מדובר בעדות יחידה של השוטרת. יחד עם זאת, אני מוצאת כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אחז במכשיר הטלפון הנייד במהלך הנהיגה, עובדות אלה מהוות בסיס להרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו.

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תשע"א, 18/05/2011 במעמד הנוכחים.

דלית שרון-גרין, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בזמן נהיגה.

מגליון הרשעות קודמות של הנאשם עולה כי הוא נוהג משנת 1977 וכי צבר לחובתו עבירה אחת של נהיגה במהירות מופרזת משנת 2005.