מדינת ישראל נ' עצמי(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר במעצר המבקש עד תום הליכים.

המבקש נעצר ביום 3.11.13 עד לתום ההליכים נגדו. בגין עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה בתוקף והתחזות לאחר.

בנסיבות לחומרה בתיק זה צויינה העובדה כי המבקש נדון פעמיים בשנים האחרונות בתיקי נהיגה בשכרות ותיק נוסף בעניין תלוי ועומד כנגדו. בנוסף נהג בפסילה בדרכו לבצע עבודות שירות בגין נהיגתו בשכרות. עוד יצויין כי כנגד הנאשם מאסר על תנאי בר הפעלה בתיק זה.

בהחלטה צויין כי בהטלת מעצר בית חייב להתקיים רכיב של אמון בסיסי שנותן בית המשפט באדם שבפניו. ובמקרה דנן נוכח נסיבות המקרה, העבירות המיוחסות ועברו של המבקש לא מקיימת דרישת האמון הבסיסי. בנוסף המפקחים שהוצעו לא היו מספקים.

לאחר ההחלטה הוגשה ע"י בת זוגו של המשיב בקשה לבית המשפט להורות לשב"ס לאפשר את ביקוריה בבית המעצר. ביום 12.11.13 מסרתי החלטתי כי אין סמכות עניינית לעסוק בסוגיה ועל בת זוג המבקש לעתור בעתירת אסירים בבית המשפט המחוזי. עתירה בעניין לא הוגשה.

התיק קבוע להוכחות ליום 26.1.14.

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט לעצור עד לתום ההליכים.

טענות ב"כ המבקש:

המבקש מפרנס עיקרי במשפחתו וכי מצבה הכלכלי החריף והורע למן מעצרו.

כפי שצויין גם בדיון שקדם להחלטה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים, בתו של המבקש ניסתה להתאבד בעבר ונוכחותו בבית חשובה מאוד.

הוצעו מפקחים חדשים נוספים. וכן הוצע איזוק אלקטרוני.

המעצר אינו מוצדק על-פי רוב בעבירות תעבורה.

טענות ב"כ המשיבה:

הבעיה אינה במפקחים שהוצעו אלא באי אמון כלפי המבקש.

ריבוי המפקחים שהוצעו בעייתי בשל הסינכרון ביניהם. והוא עלול להשאר ללא השגחה למשך זמן מסויים.

המבקש הביא על עצמו את המעצר בו הוא נתון עת נהג בפסילה.

על המבקש היה להגיש ערר ולא עיון מחדש.

עיון

קראתי בעיון את החומר שהוגש ובכלל זה מכתבי המבקש ובת זוגו, ושמעתי הצדדים והגעתי למסקנה כי יש לדחות הבקשה.