מדינת ישראל נ' עמרני

גזר דין

רקע עובדתי ותיאור ההליכים

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טעון, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.6.2009, הנאשם ביקש לעלות לאוטובוס, אך נהג האוטובוס סרב להעלותו, שכן החל לנסוע. בתגובה, הנאשם יידה לעבר האוטובוס אבן גדולה אשר פגעה בחלון האוטובוס וניפצה אותו. ליד החלון ישבה ילדה כבת ארבע שנים.

נוסע שהיה באוטובוס ירד ורדף אחרי הנאשם על מנת לעכבו, אך הנאשם הכה את הנוסע וברח מהמקום.

בשל כל אלה הורשע הנאשם בעבירות של חבלה במזיד ותקיפה ושני הצדדים עתרו במשותף להטלת עונש של מאסר על תנאי, קנס ופיצוי, על פי המוסכם בינהם.

במהלך הדיון הבעתי בפני הצדדים את תמיהתי על הסדר הטיעון, אשר נראה לי מקל במידה שאינה מתקבלת על הדעת וביקשתי לשמוע הנימוקים להסדר.

ב"כ המאשימה נימקה את ההסדר בכך שעברו של הנאשם נקי, הוא עובד כהנדסאי ויש לו 6 ילדים.

ב"כ הנאשם טענה בפני, כי "יש סדקים בראיות" ודבר זה עמד בבסיס ההסדר. במהלך ישיבת הטעונים לעונש, ביום 14.3.2012, שללה ב"כ המאשימה טענה זו. עם זאת, לאחר הדיון, ביום 19.3.2012, הוגשה לבית המשפט הודעה מטעם ב"כ הנאשם המתיחסת לקושי הראייתי הנטען, עליה כתב רפ"ק עמוס כהן, סגן ראש לשכת תביעות, כי הוא: "מאשר שההסדר היה בין היתר על רקע זיהוי שאינו חלק ב 100% ולכן יש קושי ראייתי מסוים".

כמו כן התייחסה ב"כ הנאשם לנתונו האישיים של הנאשם, לקשיים הכלכליים בהם הוא נתון והדגישה כי מדובר באדם נורמטיבי וחיובי.

דיון והכרעה

המעשים בהם הורשע הנאשם חמורים ולטעמי היה בהם כדי להצדיק עונש חמור בהרבה מזה שלגביו הסכימו הצדדים. הנאשם יידה אבן גדולה לעבר אוטובוס נוסע, בעצמה שהיה בה די כדי לנפץ חלון. קל לשער תרחישים, בהם הארוע היה נגמר בצורה חמורה בהרבה. לפי עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, ניתן היה בנקל לייחס לו עבירה חמורה בהרבה, של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (עבירה על סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). עבירה, אשר המורשעים בה נידונים למאסר ממש.

משכך, סברתי בתחילה כי אסטה מהסדר הטיעון, בשל ההקלה הבלתי סבירה עם הנאשם. אך כאמור, לאחר הדיון קיבלתי את ההודעה ובה הסברו של סגן ראש לשכת התביעות, לפיו אחד השיקולים שעמדו בבסיסו, היה המצב הראייתי בתיק. לנוכח העובדה שלא שמעתי ראיות, אין ביכולתי לרדת לחקרו של שיקול זה ולבקר את שיקול דעתה של התביעה – ואעמיד אותה בחזקתה כי העריכה נכון את המצב הראייתי בתיק עת החליטה להגיע להסדר הטיעון.

לאחר לבטים, החלטתי לאשר את ההסדר. אמנם יש בהסדר הקלה ניכרת עם הנאשם ולוּ היה עלי לגזור דינו במנותק מההסדר, הייתי משית עליו עונש חמור בהרבה מזה עליו הוסכם. עם זאת, לטעמי, קושי ראייתי העומד בפני התביעה הוא שיקול לגיטימי המצדיק חריגה מרמת ענישה ראויה, במסגרת "קניית הסיכונים" של שני הצדדים.

בשולי הדברים אוסיף, כי הארוע היה לפני כשלוש שנים וכי מדובר בהסתבכותו היחידה של הנאשם עם החוק. אלמלא ההסדר, לא היה בנתונים אלה כדי להצדיק את העונש אותו אשית על הנאשם, אך במכלול הנסיבות, גם להם יש משקל מסוים לזכות הנאשם.

לנוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

ארבעה חודשי מאסר, אותם לא ירצה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה של חבלה במזיד או עבירת אלימות.

קנס בסך 5,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו.

פיצוי בסך 6,000 ₪ לחברת האוטובוסים. המאשימה תעביר למזכירות בית המשפט תוך 14 יום את פרטי חברת האוטובוסים הניזוקה.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.