מדינת ישראל נ' עמרן

הכרעת דין

הנאשם הואשם בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בגין אי ציות לתמרור 815 שסומן על פני הכביש. העבירה היא מסוג ברירת משפט.

הטענה העובדתית הייתה כי בתאריך 12.9.2011 שעה 07:58, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 2618971 בכביש 20 מכיוון דרום לצפון וחצה בנהיגה רציפה את אי התנועה עם 4 גלגליו ופנה לנתיב הימני המיועד לצורך עליה למחלף ארלוזורוב. השוטרת עמדה סטאטית בסופו של אי התנועה ופניה לכיוון התנועה המגיעה מדרום. אורכו של אי התנועה כ-100 מ', מסומן היטב, רחב, צבוע לבן וברור.

הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו הראיות בתיק.

מטעם התביעה העידה השוטרת סמ"ר פריג' נטלי ובמסגרת עדותה הוגשו הדו"ח והשכתוב (ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגשו: מכתב רמ"ד תעבורה (נ/1), גיליון רפואי (נ/2), פניותיו של הנאשם לקצין תלונות ציבור (נ/3, נ/4), ותשובתו של קצין תלונות ציבור מרחב דן.

פנייתו השנייה של הנאשם לקצין תלונות על הציבור (נ/3) מיום 15.3.12, תיקרא להלן ערר.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את נסיבות המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, וזאת לאחר שהזהרתי עצמי כי גרסת התביעה מבוססת על עדות יחידה.

תגובת הנאשם משיוחסה לו העבירה: "אני ישלח לך מכתב. אל תדאגי. את לא מבינה שום דבר. את לא מלאך משמיים. תזדרזי. שמעת אותי. אני לא מקומי. התבלבלתי. את צריכה להתחשב בי. אני מבאר שבע".

בהמשך נרשם כי הנאשם חטף לשוטרת את הדו"ח ואמר לה: "תעופי מפה. אני יתלונן כנגדך. אני מנוסה בזה. סתם כי בא לי. את לא תראי מזה טוב למשטרה. את תראי שאני יביא אותך לעדות. אל תתעסקי איתי. אני מנוסה בדברים האלו. תעופי מפה."

אין חולק כי הנאשם נסע על אי התנועה, ובדבריו במועד האירוע לא הכחיש זאת, ואף סיפק הסבר מדוע עשה כן, היינו, העובדה כי אינו מקומי אלא תושב באר שבע, אשר טעה בדרכו.

במכתבו לקצין תלונות הציבור (נ/4) טען הנאשם כי עצר את רכבו בכדי לחגור חגורת גב נגד כאבים, שאלמלא כן לא היה יכול להמשיך בנהיגה, שכן נהג כבר שעה תמימה מבאר שבע לתל אביב, והרופא הורה לו לחגור את החגורה בכל פעם שיש כאבים.

בערר שהגיש הנאשם לקצין תלונות הציבור ובעת עדותו בבימ"ש – הועלתה גרסה אחרת. עתה טען הנאשם כי חגר את החגורה עוד בטרם יצא מבאר שבע. בשלב מסוים הסוגר של החגורה נפתח והיא השתחררה ממקומה וגרמה לו כאבים.

נראה כי שינוי הגרסאות נועד להחמיר את נסיבות האירוע ואת הדחיפות שבשלה, לגרסתו, נדרש לעצור על אי התנועה.

זאת ועוד, בעת עדותו הייתה גרסתו של הנאשם כוללנית וסתמית. הוא לא פירט היכן ומתי חש כי הסוגר של החגורה השתחרר, והאם היה זה בקרבת אי התנועה או במרחק ממנו. לא הייתה לו גרסה היכן ומתי טיפל בחגורת הגב: האם בעת שעמד על אי התנועה או שמא עצר מאוחר יותר במקום אחר לצורך כך. הנאשם לא טען כי במועד האירוע הציג בפני השוטרת את חגורת הגב, ובפרט יודגש כי לאורך כל עדותו ואף בפניותיו לקצין תלונות הציבור, לא פירט הנאשם מה היה יעד נסיעתו, וזאת על מנת להוכיח כי מלכתחילה התכוון להמשיך בנסיעה בכביש 20 לכיוון צפון וביצוע סטייה לעבר אי התנועה היה אך ורק עקב ענין רפואי.

לפי הרישום בדו"ח, בעת האירוע לא טען הנאשם דבר בנוגע לחגורת גב.

במכתב התלונה לקצין תלונות הציבור, טען הנאשם כי נושא החגורה אינו מוצא ביטוי בדו"ח היות והשוטרת סירבה לרשום את דבריו, ובמקום זאת "רשמה כל אשר עולה על דעתה" (נ/4). בערר מטעמו הוסיף הנאשם וטען כי "כל הערות השוטרת על הדו"ח הם בדויות ע"י השוטרת והיא כתבה אותן להגנתה!" (נ/3).

עם זאת, הנאשם העיד כי במועד רישום הדו"ח אכן אמר שאינו מקומי אלא הוא תושב באר שבע, כפי שנרשם בדו"ח.

הנאשם הודה כי אמר לשוטרת שיגרום להבאתה לעדות בפני בית משפט, כפי שנרשם בדו"ח.

הנאשם אכן התלונן כנגד השוטרת כפי שהודיע שיעשה עוד במועד רישום הדוח, ובעדותו מסר כי הוא בעל ניסיון בניהול תיקי תעבורה, כשבעת רישום הדו"ח טען בפני השוטרת כי הוא מנוסה בכך.