מדינת ישראל נ' עמרן(עציר) ואח'

החלטה (לגבי משיבים 1 ו-2)

בהחלטתי מיום 04.06.2012 קבעתי, כי חלופות המעצר המוצעות על ידי המשיבים 1 ו-2 (להלן: "המשיבים") אינן מספקות והוריתי על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

בתאריך 15.06.2012 הוגשו תסקירי מעצר אחרי שנעשתה עבודה חשובה על ידי שירות המבחן.

בדיון במעמד הצדדים ביום 28.05.2012, הוסיפו הצדדים טענותיהם בהתייחס לחלופות המעצר הכלולות בתסקירי המעצר.

נתתי דעתי לחלופות המעצר במתכונת המוצעת על ידי שירות המבחן ולעמדתה של התביעה לחלופות אלו.

השוני בין חלופות המעצר שכבר נדחו על ידי לאחר הגשתן על ידי המשיבים עצמם לבין החלופות במתכונת המוצעת על ידי שירות המבחן, נעוץ בשניים:

האחד - הוספת איזוק אלקטרוני, ששירות המבחן סבור שיש בו כדי להוות גורם מרתיע ומציב גבולות ויהיה בו, לדעת שרות המבחן, לאיין את הסיכון הנשקף מכל אחד מן המשיבים.

השני - הוספת פיקוח של קצין מבחן מעצרים שבמסגרתו, ככל הנראה, תיבדק האפשרות לשלב את המשיבים בטיפול.

החלטה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, בטרם התברר משפטם, איננה החלטה של מה בכך. מדובר בשני משיבים שהם צעירים לימים. גם לעמדת שירות המבחן יש משקל רב מאוד, כאשר הוא סבור שניתן להסתפק בחלופות המעצר כפי שגובשו על ידו. ואולם, הגעתי למסקנה שאין בתנאים המגבילים המוצעים כדי להוות חלופה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

גם על פי דעת שרות המבחן רמת הסיכון מן המשיבים עומדת על רמת סיכון בינונית (מהמשיב 1) וגבוהה (מהמשיב 2) אם לא יקבלו טיפול שיצלח. בית המשפט אינו יכול להתעלם מהערכה של רמת סיכון כזו, כאשר מדובר בעבירות אלימות שתוצאותיהן עלולות להיות קשות אם לא הרבה מעבר לכך. די אם נזכור שכתוצאה מן המעשים המיוחסים למשיבים נגרמו לקרבנותיהם חבלות קשות. יתירה מכך, חבלות קשות אף יותר ותוצאות חמורות מאד היו עלולות להגרם מאותם מעשים לפיכך לא ניתן להקל ראש ולגלות סובלנות ביחס לביצוע מעשים כאמור.

זאת ועוד - בהתחשב בכך שהמשיבים כבר הועמדו לדין בעבר ונידונו, בין היתר, לתקופות מאסר מותנה – יש לראותם כמי שאינם מורתעים על ידי ענישה של בית המשפט. החשש שמא עמדתם זו תעמיד מאן דהוא מן הציבור בסיכון להפגע שוב מן המשיבים הוא חשש ממשי שאין להתעלם ממנו.

לא זו אף זו, נגד משיב 2 תלוי ועומד הליך נוסף בו הוא מואשם בעבירות אלימות וגם בכך לא היה כדי להרתיעו מלבצע, לכאורה, עבירות אלימות נוספות. משיב 2 היה משוחרר בתנאים מגבילים ולכאורה הפר אותם בעת ששהה מחוץ למעצר הבית, שהיה אמור להיות בו, בזמן הנטען לביצוע העבירות על פי כתב האישום הנדון.

משיב 1 מואשם בכתב האישום גם בעבירה של שיבוש הליכי משפט. עבירה זו כשלעצמה מעידה על זילות שנוהג משיב 1 בהליכי אכיפת החוק ובעקיפין גם שימוש בכוחו ההרתעתי, כדי להשפיע על תוצאות ההליך. אין בתסקיר שרות המבחן התיחסות מיוחדת לעבירה זו בה מואשם משיב 1 ולהשלכותיה.

בעוד ששירות המבחן מתייחס לרמת המסוכנות הנובעת מחשש להתנהגות אלימה ופוגעת, בית המשפט צריך לתת את דעתו לרמת המסוכנות שנוגעת גם לביצוע עבירות אחרות וגם לצורך להבטיח קיום הדיון באופן תקין. מעצר עד תום ההליכים נועד, מהיבט זה, להפסיק את הפעילות העבריינית הלכאורית של המשיבים ולאפשר ניהול תקין של ההליך התלוי ועומד נגד המשיבים. חלופת מעצר צריכה להוות כזו שתשיג את כל המטרות האמורות של המעצר.

משעה שהמשיבים הוכיחו שלא נרתעו, לכאורה, מלבצע עבירות חמורות, לא נרתעו ממאסר מותנה התלוי ועומד נגדם, משיב 2 לא נרתע מהפרת צו של בית המשפט ומשיב 1 לא נרתע מנסיון להשפיע על תוצאות ההליך במקום שהמתלוננים והעדים חששו למסור גרסאות בחקירה - אין אפשרות ליתן בהם את האמון הדרוש לשם שחרורם המשיבים ואין להניח שלא יימנעו מלהשפיע על ההליך. חלופות המעצר המוצעות אינן מסירות את החששות מן המשיבים.

יהיה מי שיטען כי משטעמו המשיבים טעמו של מעצר יירתעו מלבצע כל מעשה שיסכן את חרותם. לכך יש להשיב כי התנהגות של המשיבים, לכאורה, באירועים הנדונים בכתב האישום נגדם סותרת הנחה זו. ויתירה מכך – החשש שמא יחשבו כי הדרך היחידה שלהם להמנע מעונש מאסר תהיה בהרתעת העדים נגדם אינו קלוט מן האויר במקרה זה.

בהתבסס על כלל השיקולים המפורטים לעיל אני מחליטה להותיר את המשיבים במעצר עד תום ההליכים נגדם.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ב, 01 יולי 2012, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: