מדינת ישראל נ' עמר

גזר דין

מעשי הנאשמת נושא הרשעתה

הנאשמת הורשעה על סמך הודאתה במסגרת הסדר טיעון בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 338 יחד עם סעיף 335 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן, בתאריך 29.12.12 גרה הנאשמת בחדר 145 ב"בית ישע" בקיבוץ גבעת ברנר (להלן: "המבנה"). באותה העת, התארח אצל דייר אחר במבנה, בחדר 141, טל חרפוף (להלן: "המתלונן").

בסמוך לשעה 18:30, במסדרון מחוץ לחדר 141, התגלע ויכוח בין הנאשמת למתלונן, במהלכו אמר המתלונן לנאשמת "אל תדברי כמו זונה", "שרמוטה". עקב כך, הלכה הנאשמת לחדרה, נטלה סכין לחיתוך בשר עם להב באורך 13 ס"מ (להלן: "הסכין") ויצאה לעבר המתלונן, כשהיא אומרת לבן זוגה דאז, שרון מלייב (להלן: "שרון"), ששהה בחדרה, "הדפוק הזה קילל אותי, מה נראה לו". שרון יצא אחרי הנאשמת וניסה, ללא הצלחה, למשוך אותה בחזרה לחדרה.

הנאשמת ניגשה למתלונן, הניפה את הסכין ודקרה אותו בבטנו התחתונה. כשראתה שהמתלונן זב דם, הלכה הנאשמת לשכן והביאה קפה על מנת לפזרו על הפצע ולעצור על ידי כך את הדימום. לאחר מכן ניגבה את הסכין במכנסיה ושטפה אותה. שרון הכניס את הנאשמת לחדרה והיא החזירה את הסכין לארון.

כתוצאה מהדקירה נגרמו למתלונן חתכים מדממים בטחול ובמעי והוא נזקק לניתוח במהלכו נכרתו לו הטחול וחלק קטן במעי.

תסקירי שירות המבחן

בעניינה של הנאשמת הוגשו שני תסקירים.
מהתסקיר מיום 3.9.13 עולה, כי הנאשמת היא בת 22, רווקה ללא ילדים, אינה עובדת ומתגוררת בבית סביה בטבריה במסגרת חלופת מעצר.

הורי הנאשמת גרושים מאז שהנאשמת היתה בת חצי שנה והקשר עמם רופף ומרוחק. האב מתואר כנרקומן שנקי כיום מסמים, היה נשוי ארבע פעמים והוא אב לילדים צעירים מנשים שונות, לרבות מקשר רומנטי מחוץ לנישואין, והאם היא כיום דתיה.

בילדותה התגוררה הנאשמת בעיקר עם אמה והמשפחה חוותה מצוקה כלכלית. בהמשך היא התגוררה בבית אביה, עברה מקומות מגורים רבים וכתוצאה מכך גם בתי ספר ובכיתות ה'-ח' למדה, לבקשתה, במסגרות שונות של פנימייה, לאור מצוקה שחוותה בבית. לטענתה, בין הגילאים 19-7 היא עברה מספר פגיעות מיניות שגרמו לה למשברים שטרם טופלו.

הנאשמת מדווחת על בריאות לקויה כתוצאה מבעיות חוזרות בכליות וכן על שימוש לרעה באלכוהול מגיל 16, כאשר מגיל 18 מדובר בשימוש אינטנסיבי של פעם בשבוע. הנאשמת מתארת נטייה לשכרות, שוללת שימוש בסמי רחוב ומודעת לבעייתיות בהתנהגותה, תוך שימת דגש על הבחירה להשתכר.

לדבריה, בהיותה בת 14 היא טופלה במשך חודשיים אצל פסיכיאטר סביב אירוע טראומתי שחוותה ובמהלך שירותה הצבאי נפגשה אחת לחודש עם קב"ן.

עובר למעצרה היתה הנאשמת חיילת בשירות סדיר, אשר הוכרה כחיילת בודדה, ובסופי שבוע התגוררה במגורי צה"ל בקיבוץ גבעת ברנר. לדבריה, צה"ל דחה את בקשתה להתגייס והיא פעלה בדרכים שונות על מנת להתגייס, לאור תפיסתה כי השירות הצבאי יסייע לה בתפקודה החיובי והנורמטיבי. תפקודה של הנאשמת בצבא היה חיובי, למעט מקרה של נפקדות למשך כשבוע ואירוע בו התפרצה בכעס כלפי קצין בבסיס. הנאשמת מתארת את תקופת השירות הצבאי כמשמעותית מאוד עבורה וכמסגרת מכילה ומתגמלת.

מגיליון הרישום הפלילי עולה, כי לחובת הנאשמת שתי הרשעות קודמות מחודש ינואר 2009, שעניינן תקיפה, חבלה ממשית ואיומים.

הנאשמת לוקחת אחריות על העבירה נושא תיק זה, מביעה אמפטיה וצער כלפי המתלונן ושוללת כוונה מראש לפגיעה בו. לדבריה, לא היה ביניהם סכסוך והיא אף מתארת את הקשר ביניהם כחברי. לצד זאת סיפרה, כי המתלונן נהג להטריד אותה אך חרף זאת היא לא ניתקה את הקשר עמו. לטענתה, האירוע אירע על רקע שכרות של שניהם וויכוח שפרץ סביב ביקורת שלה כלפי התנהגותו.

לדעת קצינת המבחן לאורך חייה של הנאשמת יש עליות ומורדות בתפקודה. כאשר היא הצליחה להתאקלם במסגרת שחוותה כמכילה ותומכת, באו לידי ביטוי יכולות תפקודיות טובות ומאורגנות ואילו במסגרות שחוותה כבלתי יציבות, או ששהתה בהן לתקופות קצרות, היא התקשתה להתאקלם ובאו לידי ביטוי יכולות תפקודיות נמוכות יותר. יש לנאשמת היסטוריה של קשרים פוגעים עם דמויות משמעותיות בחייה וכתוצאה מכך היא התקשתה ליצור קשרים המהווים תמיכה ומשענת כמו גם בסיס ראוי ליצירת מערכת יחסים מבוססת אמון.

לנאשמת יש נטייה לאימפולסיביות, המוחרפת במצבי שכרות, ולאור גדילה במערכת משפחתית פתולוגית והפגיעות המיניות שעברה, היא נוטה לשחזר מערכות יחסים פוגעניות ולהתמקם בתפקיד של ריצוי, נתינה וביטול עצמי.