מדינת ישראל נ' עמר

החלטה

בקשת המבקש ותשובת המשיבה:

ביום 11.12.13 הגיש ב"כ המבקש בקשה לביטול הכרזתו של הנאשם כ"סוחר סמים", לאחר שהורשע בעבירות סמים. אמנם הבקשה כוונה בעיקרה לתיקון פרוטוקול, אך מהותה האמיתית היא טענת הסניגור, לפיה לא היה מודע דיו לבקשת התביעה ולקביעת בית המשפט והוא מבקש הזדמנות לטעון לעניין זה.

בהתאם להחלטה שניתנה, הגישו הצדדים בכתב עמדותיהם המפורטות לעניין זה:

ההגנה טוענת כי על-סמך כתב האישום עצמו בו הודה הנאשם יש לקבוע כי לא היתה כוונת רווח לנאשם במעשיו – תנאי הכרחי לפי החוק לקביעה כי מדובר ב"סוחר סמים". בנוסף, טענה ההגנה טענות עובדתיות שונות, להן אין בסיס עתה בחומר שבפני בית המשפט שמתמצה למעשה בכתב האישום המתוקן.

התביעה מצידה טוענת כי מכתב האישום עצמו, המייחס לנאשם החזקת כשני קילוגרם קנביס וגידול הסם תוך שימוש בציוד ייעודי, עולה תשתית מספקת לקביעה הנדרשת, ודי בעצם הודיית הנאשם בהחזקת הסם שלא לצריכה עצמית כדי להצדיק את ההכרזה האמורה.

השתלשלות העניינים:

במסגרת הסדר דיוני, שלא כלל התחייבויות לעונש, הודה הנאשם ביום 24.11.13 והורשע בכתב אישום מתוקן (מיום 3.10.13) בעבירות הבאות:

א.גידול סם מסוכן, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [להלן – הפקודה];

ב.החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודה;

ג.החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 רישא לפקודה;

לפי כתב האישום בו הודה הנאשם, גידל הנאשם שתילי קנביס בדירה, החזיק קנביס במקומות שונים בדירה וכן החזיק מכשירים וכלים שונים המשמשים לגידול והכנת הסם.

עוד נתפסו בדירה סכומי כסף שונים במטבע ישראלי ובמט"ח.

בכתב האישום בו הודה הנאשם נכללה בקשת התביעה להכריז על הנאשם כ"סוחר סמים" ולחלט רכוש שנתפס בביתו לרבות אופנוע וסכומי כסף שונים, לפי סעיפים 36א(א) ו-36א(ב) לפקודה.

ביום 24.11.13, לאחר שנרשמה בפרוטוקול הודיית הנאשם, ביקשה ב"כ התביעה להרשיעו וכן להכריז עליו כעל סוחר סמים. הנאשם הורשע אפוא ובגוף הכרעת הדין נרשם ש"כמצוות החוק, אני מכריז על הנאשם כעל סוחר סמים ושאלת חילוט המבוקש, תידון בגזר הדין לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעניין זה.".

לאחר מכן, לבקשת הסניגור ובהסכמתה המסויגת של התביעה, נדחה הדיון ליום 1.5.14 לצורך הפנית הנאשם לשירות המבחן לקבלת התסקיר.

החלטה:

אתייחס למהותה האמיתית של הבקשה, תוך שאיני נדרש לשאלת תיקון הפרוטוקול או לתהייה בדבר התעוררותה המאוחרת-מאוד של ההגנה. גם התביעה בהגינותה התמקדה בכך ולא ביקשה להיאחז בטעות ובהיסח הדעת הנטענים של ההגנה;

לפי פשוטו של סעיף, וכפי שנקבע מפורשות בהלכה המנחה ע"פ 170/07 מטיס נ' מ.י. (2007), סדר הדברים הרגיל והנכון הוא שכבר במסגרת הכרעת הדין יש לכלול את הקביעה בדבר היות הנאשם "סוחר סמים". עם-זאת, גם לפי הלכת מטיס וגם כפרקטיקה נוהגת, אפשרי בהחלט מצב שבו הכרזה זו נדחית לשלב מאוחר יותר בהליך, ובלבד שנשמר הסדר ההגיוני של (א) הרשעה, (ב) הכרזה כ"סוחר סמים" ו(ג) ענישה והוראת חילוט כחלק מגזר הדין;

בנוסף, יש לזכור כי שאלת החילוט הינה עצמאית משאלת ההכרזה כ"סוחר סמים", שכן אפשרי מצב שבו אדם מוכרז כאמור אך הרכוש הקונקרטי שנדון לא יחולט, ואפשר גם שאדם לא יוכרז כאמור אך רכוש שנתפס יחולט מכוח סעיפים אחרים של הפקודה או מכוח חיקוק אחר;