מדינת ישראל נ' עמר

החלטה

לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

כתב האישום

נגד המשיב הוגש כתב אישום לבית משפט, המייחס לו שתי עבירות של דרישה באיומים של רכוש לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריכים 24/11/2010 ו-25/11/2010 המשיב פנה למתלוננת, שהינה תופרת במקצועה וילידת שנת 1935, ודרש ממנה לקבל מכנסיים שלטענתו נמסרו אליה לתיקון.

בשני המקרים המשיב צעק על המתלוננת ודרש פיצוי תמורת המכנסיים, וכתוצאה מכך היא נתנה לו סכומים – בסך 100 ₪ ו-500 ₪, וזאת למרות שלטענתה הוא כלל לא מסר לה מכנסיים לתיקון.

הבקשה

לאור כתב האישום, מבקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, שכן, לטענתה, קיימות ראיות לביסוס האישום נגד המשיב, לרבות עדות המתלוננת, עימות בין המשיב למתלוננת, המשיב קושר עצמו לאירועים ומספק הסבר שונה.

כמו כן, לטענת המבקשת, העבירה המיוחסת למשיב מקימה יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את ביטחון הציבור באם ישוחרר, וכן לא הגיע לחקירה למרות שידע שהוא דרוש חקירה, ולכן קיימת עילה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

טענות המשיב

ב"כ המשיב טרם עיין בחומר הראיות, אך יחד עם זאת טען טענות רבות לעניין כתב האישום שאינן מקימות לטענתו תשתית ראייתית לעבירה המיוחסת למשיב, ואף לא לכאורה.

כתב האישום אינו מייחס למשיב איומים מילוליים או פיזיים וכן כתב האישום לא מצביע על גניבת רכוש כלשהו.

לטענת ב"כ המשיב האירוע נשוא כתב האישום מתאים יותר לסכסוך עסקי או לכל היותר אי הבנה בין המשיב למתלוננת, או שהמתלוננת אינה זוכרת מפאת גילה המבוגר שהמשיב הפקיד אצלה מכנסיים לתיקון.

עוד טוען ב"כ המשיב, כי גם אם ישנן ראיות לכאורה, הרי אין עילת מעצר וניתן לשחרר את המשיב למעצר בית בפיקוח.

דיון והכרעה

קיומן של ראיות לכאורה

בשלב זה של הדיון וטרם ב"כ המשיב עיין בחומר הראיות, הרי די לפי הפסיקה ב"ניצוץ ראייתי".

מעיון בהודעת המתלוננת עולה כי התנהגות המשיב כלפיה גבלה באיומים בהתנהגות, שגרמו למתלוננת לפחד עמוק עד כדי עליית לחץ דם, היא הרגישה לא טוב והרגישה שהיא עומדת לקבל התקף לב, כך לפי טענתה. לכאורה, לפי כתב האישום, המשיב באמצעות איומים בהתנהגות דרש מהמתלוננת כספים שלא הגיעו לו.

קיים קושי בעדויות של המשיב ואשתו, אך כאמור מן הראוי שב"כ המשיב יעיין בחומר הראיות ויוכל לטעון לעניין לגופו.

כמו כן כמובן בשלב זה בית המשפט אינו נכנס לנושא המהימנות של העדויות, אלא בית המשפט אשר שידון בתיק העיקרי ישמע את עדות המתלוננת, המשיב, אשתו ויחליט איזו גרסה הוא מקבל.

עילת המעצר