מדינת ישראל נ' עמר

החלטה

בפני בקשה לביטול הכרעת דין שניתנה בהעדר התייצבות המבקש בתאריך ה 15/07/09.

המבקש הורשע במסגרת תיק תאונת דרכים בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום:

-אי מתן זכות קדימה, עבירה לפי סע' 64(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: התקנות) +סע' 38(2) לפקודת התעבורה (נ"ח)תשכ"א 1961 (להלן:הפקודה)

-נהיגה רשלנית עבירה לפי סעיף 62 (2) + סע' 38 (2) לפקודה.

-גרימת נזק, עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

-הסעת נוסע במושב האחורי ללא חגורת בטיחות, עבירה לפי תק' 83ד(א) לתקנות .

על המבקש הוטלו את העונשים הבאים:

קנס 1500 ₪.

3 חודשי פסילה בפועל.

2 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש מתאריך 17/01/10.

המשיבה מתנגד לבקשה .

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 240 (א) (2) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו."

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."

אי התייצבות לדיון

אין מחלוקת כי הנאשם הוזמן כדין לדיון שהתקיים ביום 15/7/09 (סע' 2 לתצהירו).